“קאבר ללוליטה

אני מתעניין ולא פעם מתרגש מתמונות עירום נשי, שיש בהן פרשנות לנפש האישה המדגמנת ולאשיות הצייר, או הציירת. למרות עובדה זאת, לא התעניינתי עד כה בציורי עירום גברי, הם פחות עגולים, ויותר מידי חדים, יש בו בהם כוחניות ומוחצנות ומעט רכות, הם פחות חידתיים, והם לא מתחברים למיניות שלי.

באקראי מצאתי את סיפרה, של אמנדה פיליפאצ'י, גברים עירומים, העוסק בציירת עירום גברי, ושאלתי את עצמי, אילו הייתי מודליסט לציירת, בהנחה שאני מסוגל ומספיק אטרקטיבי, בעיקר על רקע התחלת בגידת גופי, מה זה הייה עושה לי, מה הייתי מרגיש ביחס לגופי העירום, או מה הפרשנות שהציירת תעניק לאישיותי דרך גופי החשוף ?

בשאלות האלה, בדיוק עוסקת פיליפאצ'י, היא אומנם משתמש בעירום הגברי כנקודת מוצא לרומן שלה העוסק בדימויים מיניים של גברים ונשים, אך היא מרחיקת לכת באופן שהיא מבטאת את עמדותיה בנושא המיניות, לעתים בצורה ביזארית ההופכת לשנויה במחלוקת, כזאת המחייבת אותך לחשוב ביחס לנורמות והערכים הכרוכים והמקובלים בשיח על מיניות האדם.

ג'רמי, גיבור העלילה שלנו, עובד במערכת עיתון, כתחקירן זוטר ומתייק חומרים ארכיונים, יש לו דירה מבולגת בה חתול הדובר שפת אדם, הוא מאמין בקסמים, כבוגר שנתקע בילדותו, יש לו אמא שולטת ומסרסת. בקיצור ג'רמי, הוא מפסידן המתקשה להתמודד עם המציאות היום יומית, יש לו קשיים חברתיים, אולי בגלל לקות קלה. הוא אומנם מצא בת זוג, פסיכולוגית במקצועה, אבל יחסיהם פושרים, נטולי ריגושים, או הערכה הדדית ואמיתית, בקיצור חייו תקועים.

כל אחד מאתנו חולם, שבעטיו של אירוע, או פגישה אחת, חייו ישתנו לטובה, זה מה שקרה לג'רמי, הוא חושב שחייו השתנו לטובה, אך זה כלל לא בטוח, נצטרך לצלוח את העלילה בכדי לנסות ולהבין את התשובה הלא ברורה.

לג'רמי כהרגלו יושב בבית הקפה שלו, כשלפתע באופן בלתי צפוי נגשת אליו אישה מושכת ואסרטיבית, ומציעה לו לדגמן עבורה בעירום. ג'רמי שמעולם לא העז להיות לא קונבנציונלי, נענה במפתיע להזמנה, המשנה את חייו. לפתע הערכתו העצמית מועצמת ומקבלת תפנית, כמו באפקט פיגמליון. האם הוא באמת אטרקטיבי, באופן שהזמנת הציירת היא בעצם הזמנה לאינטימיות הדדית ולרומן סוער ?

האופן שבו, לידי הנרייטה, ציירת בפלייגרל, השואבת את שמה, מהספר תמונתו של דוריאן גריי, לו היא סוגדת, חושפת את גופו של ג'רמי היא שיאה של גרוטסקה, או גם קומדיה של טעויות, הוא רואה את עצמו ככמעט דון ז'ואן מפתה, אבל היא בעצם בחרה בו מכיוון שגופו מהווה אשליה אופטית אנושית, למשהו שהוא אולי, אבל הוא בעצם לא, הוא כמעט מכוער, אבל לא ממש, הוא כמעט נאה, אבל לא ממש. גופו של ג'רמי מנקודת מבטה, משקף תעתוע אנושי, או ביטוי להתאכזרות הנורמות האנושיות בלא יפים, המעניקות להם תיוגים באמצעות שיוכם והשוואתם לדגמים של יופי או כיעור, ג'רמי נטול תיוג.

העלילה מקבלת תפנית מטורפת, בשעה שבג'רמי מגלה עניין שרה, הבת של הציירת בת ה- 11, באופן שהעלילה מתכתבת עם לוליטה של נבוקוב, היא הופכת לאהבה אסורה בין ילדה ומבוגר. הספר בנקודה הזאת הופך לשנון, לארוטי בצורה קלילה, לנועז, ללא תקין פוליטית, עם רגעים מכמירים וגם מצחיקים. שרה עצמה היא תעתוע של נפש ילדה ואישה, מהי בכלל בגרות או ילדות שואלת בהתרסה הסופרת ?

לאורך העלילה לא הצלחתי להזדהות עם גיבורי הספר, הרגשתי כלפיהם מגוון רגשות, אמפתיה, חמלה, חוסר הסכמה, כעס, או אפילו תיעוב, לעתים הרגשתי שהדמויות כלל אינן אמתיות, הן שטוחות וגם פיקטיביות בצורה מוקצנת, ולכן הן לא מאפשרת התייחסות, או הזדהות. הספר הזה הצליח לבלבל אותי באופן משמעותי, אולי לכך התכוונה המחברת, לתת לקורא הרגשת חוסר נוחות מתמדת ?

פיליפאצ'י, שמה הגיגים מטורפים בפי גיבוריה באופן שאני מתקשה לרדת לסוף דעתם, או דעתה. מצד אחד אני מרגיש מוקסם, אך בו בעת קורבן למניפולציה של הסופרת, או אולי מדובר בתעתוע מתוחכם שלה, שבו היא מוכרת לי שטות בלבוש של אמירה גאונית. אני מתקשה לגבש עמדה לגבי האמירות, האמורות לשקף את תודעת גיבורי העלילה. בחרתי שתי אמירות מובחרות, להתרשמותכם.

" העירום הוא הנושא העמוק ביותר בעולם " - שרה מתארת את הבחירה האמנותית של אימה. (77)

" להיפטר מפיתוי זה להיכנע לו. תתנגד, והנפש שלך תהיה חולה מכיסופים לדברים שאסרה על עצמה ". שרה הילדה מספקת תיאוריה מבריקה שנועדה לתת לגיטימציה למימוש פנטזיות מיניות. (124)

מצד אחד נהניתי מספר לא שגרתי, ומצד שני הרגשתי שמדובר בספר שטוח, הנעדר עומק, עם עלילה קופצנית, שהצליח לשטות בי כהוגן וגם גרם לי הרגשת נבוכות לנוכח ההתערטלות העלובה של גיבור העלילה. אולי בכך הצליחה פיליפאצ'י, שהותירה בי שאלה פתוחה, מהי מיניות, המציאות העירומה, או הפנטזיה הפרועה שלה ?”