עתה, משיצרנו מכונות המסוגלות לחשוב, האם נוכל להמשיך להתייחס אליהן כאל עבדים ? פיקחים אך צייתנים? האם נוכל לקבלן כשוות לנו? האם נמתין, בכליון עיניים או באימה, ליום שבו יורו הן לנו מה לעשות? והאם יש לנו בכלל ברירה? "מכונות חושבות" סוקר את התפתחותה המסחררת של האינטלגנציה המלאכותית, עוקב אחר שורשיה וחושף את שאיפותיהם ופחדיהם של חלוצי החוקרים בשטח זה. "כאשר אילפנו את השימפנזה להשתמש בלשון הסימנים כדי שיוכל לדבר, גילינו שהוא מעונין לדבר על בננות ומזון ועל דגדוגים וכיוצא באלה. אבל אם תרצה לשוחח אתו על פירוק נשק גלובלי, השימפנזה לא יגלה ענין, ואין גם שום דרך לעורר את התעניינותו. יחסים דומים צפויים בינינו ובין על אינטילגנציות מלאכותיות. לא תהיה להן השפעה רבה עלינו, מפני שלא נוכל לשוחח. אם כוכב הלכת שלנו יישא חן בעיניהן, והן לא ירצו לעזוב אותו ולא ירצו שהוא יתפוצץ, אפשר שהן יראו לנחוץ ליטול מאתנו את צעצועינו..." אדוארד פדרקין, מראשוני התומכים באינטלגנציה מלאכותית. תרגום הספר מאנגלית: ד"ר נעמי כרמל