ה"ינשוף של מינרוה" הוא עוף מיתי - סימלה המקודש של מינרוה - אלת החכמה. רק משקיף חכם כמוהו, המכיר את החוקיות על-פיה מתנהלת ההיסטוריה, שהפך ספקן כלפי כוונות טובות של יפי-נפש, יכול להבין את ההחלטות האסטרטגיות שקיבלו ראשי ממשלה, רבנים גדולים, קוסמים מודיעיניים ומובחרים בירו-טקטיים, שהשתעבדו כולם לאשליה, שקיימת וודאות מוחלטת. בהסתמך על "עבר מוכח" ותוך כדי טוויית "עתיד מובטח", מפרשים מקבלי החלטות אלה סיטואציות אסטרטגיות עכשוויות באופן "המבטיח" הגנה, יציבות ושקט לאורך זמן. זאת ועוד, אותם מחליטים פועלים מתוך שיפוט אימפולסיבי, שבויים בהיקבעות פאטלית, גזירה קדומה או קבועה מראש ומשיגים בכך תוצאה הפוכה של הרס עצמי. על-פי ד"ר ולד, גם אם נפקפק בערכן של החלטות מקובעות מבית מדרשם של גדולים, החושבים עצמם למניהיגים, עדיין מכתיבים חוקים ותנאים של ינשופי כל הזמנים ממדים דטרמיניסיטיים ודאיים. דומה שדווקא רצון חופשי ולא ודאי קובע את משמעותם בסיטואציה אסטרטגית פאטליסטית רכה, והא שאמור להכתיב החלטות אסטרטגיות חד-פעמיות. מחליטים אסטרטגיים צונחים לתפקידם מארגון צבאי או מפלגתי ומפגינים תמהיל-אקראי של איכויות, רובון תכונות אישיותיות ורק מקצתן כישורים איטואטיביים ואנאליטיים הדרושים לפיתרון בעיות אסטרטגיות. מיומנויות אלמנטריות של פתרון בעיות והתנסות מעשית, המחייבות רופאים שטעויותיהם פוגעות ביחידים וטייסים ששיאותיהם הורגות קבוצות של נוסעים, אינן נדרשות מגדולים, ששיפוטיהם מחו קהילות שלמות או ממחליטים אסטרטגיים, שמוזרויותיהם ומיני היקבעויות שלהם עושות אותם לרוצחי המונים בכוח ואף בפועל. בטווח נראה לעין, ובהתחשב בהנחה האופטימית שהמין האנושי לא ישמיד עצמו, דומה שאין להתחמק מהכרה באסטרטגיה כמקצוע, ומניסוח דרישות תחיליות ומסלולי קידום מחייביםלעוסקים בו. הכרה כזו תגדיר סוף-סוף משמעותה של סמכותיות כריזמטית ותציב העדר פסיכופתולוגיות אישיותיות מובהקות כתנאי קבלה הכרחיים. מסלולי קידום יכתיבו תחנות של הכשרה פורמאלית אנאליטית, בעיקר תורות החלטה וחישוב סיכונים, ושל סדרת תפקידי קו ומטה עוקבים, המאפשרים לממלאיהם ליישם סמכות ואחריות ולהתנסולת בהפעלת שיפוטים אינטואטיביים, וטכניקות הקצאה והתמודדות עם אי-ודאות, המתנות ניתוחים אנאליטיים. ועדיין נהשאר מרווח רחב דיו לברירה טבעית של חריגים בולטים.