“"זוהי גם פעולה רבת־סכנות. אני משוכנע, כי תגיע לשם ותבצע את המשימה המוטלת עליך כהלכה, אך אם להיות גלוי־לב, אינני מצפה לכך שמישהו מכם יחזור משם. אם נאבד את כולכם יהיה זה כאילו אבדה לנו אנית סוחר אחת. אך הצלחת משימתכם תציל אניות־סוחר רבות. עלינו לראות את הדברים באור זה" (אדמירל לואיס מאונטבטן, ראש מפקדת הפעולות המשולבות. עמוד 72).

הספר "הפשיטה הגדולה בכולן" מאת בריגדיר־גנרל לוקס פיליפס (הוצאת מערכות, 1961) מספר את סיפור הפשיטה על סן־נאזר, הנקראת גם מבצע מרכבת־קרב שביצעו לוחמי הקומנדו והצי הבריטי ב־28 במרץ 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. "מבצע מזהיר זה שנערך בשעות הלילה, תחת אש עזה ועל־ידי קומץ אנשים, הוא יחיד במינו בתולדות המלחמה הימית והיבשתית. אין דוגמא אחרת של הסבת נזק לציוד חיוני כל כך לאויב, שתוצאותיה הורגשו במשך תקופה כה ארוכה, ואשר נעשתה במהירות שכזאת ותוך חסכון כזה באנשים. אנשים מעטים השיגו תוך משך זמן אפסי כמעט, בדיקנות מלאה, דבר שהפצצת האויר הכבדה ביותר והפגזת התותחים העזה ביותר היו נכשלים בהשגתו. לא מלאכת ניחושים, לא "טעות שאפשר להרשותה" ולא טענת "החטאנו את המטרה", לא האפילו על הצלחתה ודייקנותה של התקפת הקומנדו. הם הניחו את מטעני חומר־הנפץ שלהם בנקודות החיונות, אשר ייתכן שלא היו נפגעות מעולם אילו הותקפו בפצצות־מטוס או בפגזי תותח" (עמוד 187).

מפקדת הפעולות המשולבות הוקמה בהוראת ראש הממשלה צ'רצ'יל, אשר מינה לתפקיד את הקפיטן לואיס מאונטבטן. צ'רצ'יל דרש ממאונטבטן "להיות תוקפני. בסס את כל אימוניך על המתקפה – חשב וצא את כלי השיט, הציוד, הטקטיקה, המנהל וכל שאר הדרוש כדי ליזום מתקפה ולקיימה" (עמוד 30). תחת מפקדת הפעולות המשולבות פעלו כוחות מעטים יחסית, שכללו "מעט אנשי קומנדו של חיל־הצבא – יחידות של אנשים נבחרים, שהוקמו במיוחד לשם ביצוע פשיטות" (עמוד 31). מטרת הפשיטה על סן־נאזר היתה להוציא מכלל פעולה (להשמיד) מבדוק יבש בעל חשיבות רבה לחיל־הים הגרמני (הקריגסמרינה), וכן בסיס לצוללות שהפעילו הגרמנים בסן־נאזר (Saint־Nazaire), אשר בצרפת. הבסיס שימש שימש בסיס פעולה ל"טירפיץ" אוניית המערכה הקטלנית של הגרמנים ולכלי שיט נוספים שסיכנו את האגף האטלנטי של בריטניה ואת יכולתה לקבל אספקה מארצות הברית. תקיפת היעדים מן האוויר נפסלה כיוון שברמת הדיוק דאז, ייתכן מאד כי היו נגרמות אבדות כבדות בקרב אזרחים. אפשרות נוספת, חבלה (פעילות מלחמתית) על ידי סוכנים או אנשי מחתרת, נפסלה כלא מעשית, כיוון שכמויות חומרי הנפץ הדרושות עלו בהרבה על כושר הנשיאה של בני אדם. תקיפה ימית הוצאה מכלל חשבון בשל מיקומה של סן־נאזר שמונה עד עשרה ק"מ במעלה הנהר, דבר המקל מאד על המגינים לגלות ולהשמיד כל ספינה תוקפת זמן רב בטרם הגיעה.

התכנית היתה פשוטה. כיוון שכך, נבחרה כשיטת פעולה פשיטת קומנדו. ה"קמבלטאון", משחתת שפורקה מחלק גדול מציודה, הוסבה לשאת את רוב חומרי הנפץ הדרושים למבצע. המשחתת תוככנה לנגוח ולפרוץ את שערי המבדוק. או אז תוכננו אנשי הקומנדו לרדת מן האוניה ולחבל במתקנים השונים. המשחתת העמוסה בחומרי נפץ תוכננה להתפוצץ לאחר השהיה, לאחר שאנשי צוותה, ואנשי הקומנדו שיוסעו, עליה יעזבוה, ולאחר שהכוח הפושט יעזוב את הנמל. הפיקוד על הכוח הימי בפשיטה – שלוש משחתות, בהן ה"קמבלטאון", ו־16 כלי השיט הקלים יותר – נמסר לקומנדר רוברט "רד" ריידר, שתואר על־די חבריו לשירות כ"גבר שאפשר לתת בו אמון מלא, בעל מלאי עצום של אומץ וכוח סבל " (עמוד 52).

הפיקוד על הצד הקרקעי של הפשיטה הוטל על לויט.־קולונל אוגוסטוס צ'ארלס ניומן "מפקד יחידת קומנדו מס' 2" (עמוד 55). ניומן, שעשה את עיקר שירותו בצבא הטריטוריאלי (כוח המילואים של הצבא הבריטי) היה מפקדה של יחידת הקומנדו מעל שנה. אימוני הקומנדו בצבא הבריטי היו קשים במיוחד. "הם יצאו לצעדות־ריצה בשטח הררי בקצב של 11 ק"מ לשעה; הם שחו במים קפואים בחגור מלא; הם למדו לנוע בלילה בבטחון מלא על פני שטחי־שדה מלאי מכשולים, ואחרי כל האימונים, עד כמה שהיו אלה מפרכים, ניקו וצחצחו את נשקם וציודם קודם שעלו על משכבם" (עמוד 60). אנשי הקומנדו הבריטי לא נרתעו מן האתגר. באותם ימים ייחסו המשרתים ביחידות הקומנדו חששו בעיקר מהדחה ולהישלח חזרה ליחידה אותה עזבו בעת שהתנדבו לקומנדו, ממש כפי שפני הדברים בימינו אלה. בתקופה שקדמה לפשיטה, "באמצע הקיץ של שנת 1941, יצאו לסקוטלנד, מקום שם נשארו כשהם עוברים אימונים מפרכים בהרים ובמי הים הקרים עד אשר – אחרי כמה אכזבות בגלל ביטול פשיטות שהובטח להם להשתתף בהן – נתקיימה הפשיטה המוצלחת בואגזו" (עמוד 62), אי הסמוך לנורבגיה.

אדמירל לואיס מאונטבטן, ראש מפקדת הפעולות המשולבות, הדגיש במפורש למפקד הקומנדו, לויט.־קולונל ניומן, כי אין מדובר בפשיטה רגילה כי במבצע מלחמה חשוב. בהתאם לכך כינס נוימן את אנשיו ואמר להם כי ידוע לו שכולם תוהים במה הדברים אמורים. "אני עומד עכשו לגלות לכם. כולכם תשמחו לדעת שנבחרנו לשמימה מיוחדת במינה – משימה ממולחת ומפולפלת – הגדולה ביותר שבוצעה עד כה על ידי הקומנדו, ואפשר לומר כי זוהי המשימה המחוצפת ביותר מאז מבצעיו של דרייק" (עמוד 101), אמר.

הכוח תקף את היעדים באישון ליל. בשעה 23:30 החל ה־RAF בהפצצת הסחה, בה השתתפו 62 מטוסים, שמטרתה הייתה מיקוד רוב תשומת הלב של הגרמנים לכיוון מעלה, ולא לכיוון הים. כך, התבקשו המטוסים שלא לרדת מגובה 6,000 רגל (כ־1,800 מ'), להטיל פצצה אחת בכל יעף, ולשהות מעל היעד וסביבתו שעה אחת. כיוון שמזג האוויר היה מעונן, והצוותים קיבלו הוראות להפציץ רק מטרות צבאיות שזוהו בבירור, רק ארבעה מטוסים הפציצו בסן־נאזר, ועוד ששה בסביבתה הקרובה. בשעה 01:22 השיירה הוארה על ידי זרקורים משתי גדות הלואר, ונתבקשה להזדהות על ידי פנס איתות. הבריטים ענו לדרישה תוך איתות בקוד גרמני אשר נתפס בפשיטה קודמת, אך בכל זאת נפתחה על הפושטים אש. כשנראה היה כי ההונאה מיצתה את עצמה, הפושטים הורידו את הדגל הגרמני, והניפו במקומו דגל בריטי, וכעת נפתחה עליהם אש חזקה יותר, ממנה נפגעו עשרות מאנשי הקומנדו, בעיקר בספינות המנוע. ה"קמבלטאון" הגבירה מהירותה, חלפה על פני רשתות ההגנה מפני טורפדו והתנגשה בשערי המבדוק בשעה 01:34. בשל התנופה שצברה, המשחתת המשיכה עוד כעשרה מטרים עד שנעצרה.

עם הגעת ה"קמבלטאון" למבדוק החלו לוחמי הקומנדו לרדת מן הספינות לנמל ולנוע ליעדים שהוקצו להם. על אחד מכוחות הקומנדו פיקד ג'והן רודריק, צעיר וולשי בן 23, שעבד כ"פקיד בנק וזכה בדרגת הקצינות שלו ברגימנט של ניומן, רגימנט־אסכס. הוא היה, ואף נראה, ספורטאי טוב. לצדו נמצא ג'והן סטוצ'ברי הצעיר מרגינט־גורדון־של־רמת־סקוטלנד, אחד ה"תינוקות" של קומנדו 2, אשר רק "נמר" ווטסון היה צעיר ממנו. 12 סמלים וחיילים היוו את כוח ההסתערות שלהם – קבוצה 3ג' – שמשימותיה היו להרוס את התותחים הקלים מדרום־מזרח ל"קובה". כפי שאפשר לראות כיום מתוך מפות גרמניות נמצאו שם ארבעה תותחים." (עמוד 168). למרות שהגרמנים הטירו עליהם אש עזה "רודריק ואנשיו פנו הישר לשם, כשהם מטילים רימוני־יד ומסתערים ויורים בתת־מקלעי "טומי" ומקלעי "ברן" יורקי אש" (עמוד 169). בתוך עשרים דקות הצליח הכוח הקטן בפיקוד רודריק להשמיד את ארבעת התותחים ולהרוג את התותחנים הגרמנים שאיישו אותם.

אף על פי שה"קמבלטאון", העמוסה חומרי נפץ, תוכננה להתפוצץ ב־4:30, היא התפוצצה רק בשעות הצהריים. המבדוק נהרס, וכן ניזוקו קשות שתי מיכליות שעגנו בסמוך. נהרגו 360 איש, ביניהם כארבעים איש – קצינים גרמנים ואזרחים – אשר שהו על ה"קמבלטאון" באותה העת. יומיים אחר כך, ב־30 במרץ התפוצצו גם הטורפדו בעלי ההשהיה בשער הדרומי. המבדוק יצא מכלל פעולה עד סוף המלחמה, "טירפיץ" נותרה במימי נורווגיה עד להטבעתה בנובמבר 1944, והפשיטה הוכתרה בהצלחה. עם זאת, ההישג עלה במחיר אבדות יקר לבריטים, ורק 228 מתוך 612 – מעט יותר משליש – מבין החיילים ואנשי הצי שיצאו למשימה, חזרו לאנגליה. 105 אנשי צי ו־64 חיילי קומנדו נהרגו או נעדרו (חמישה חזרו דרך ספרד). כן נפלו בשבי עוד 106 אנשי צי ו־109 חיילי קומנדו. הבריטים העניקו בעקבות מבצע זה 85 אותות ועיטורים צבאיים. בין אלה חמישה צלב ויקטוריה, שאחד מהם הוענק ללויט.־קולונל ניומן ואחר ניתן לקומנדר ריידר. הצרפתים העניקו עוד ארבעה עיטורים נוספים. בעקבות הפשיטה הגרמנים ביצרו ביתר שאת את החוף האטלנטי בכלל, ואת הנמלים בפרט.

ספרו של פיליפס מספר את סיפור הפשיטה בדיוק רב מחד וכאילו היתה סיפור מתח מאת אליסטר מקלין מאידך. בהחלט מומלץ!”