"אין לא מילה ראשונה ולא מילה אחרונה ואין גבולות להקשר הדיאלוגי (הוא משתרע עד אין גבול בעבר ובעתיד). אפילו משמעויות מן העבר, כלומר כאלה שנולדו בדיאלוג של מאות קודמות, לעולם לא יכולות להיות יציבות (שהובאו אחת ולתמיד לידי גמר, לידי סיום); הן תמיד ישתנו (תוך התחדשות) בתהליך התפתחות הדיאלוג בהמשך, בעתיד. בכל רגע של התפתחות הדיאלוג קיימות מסות אדירות, בלתי מוגבלות, של משמעויות שנשכחו, אולם ברגעים מסוימים בהמשך התפתחות הדיאלוג, במהלכו, ייזכרו בהן שוב והן יקומו לתחייה בדמות מחודשת (בהקשר חדש). אין שום דבר שמת מוות מוחלט: לכל משמעות יבוא יום חג התחייה שלה". מיכאיל בחטין, מתוך "רשימות עבודה משנות ה-60 ותחילת שנות ה-70" מיכאיל בחטין (1895-1975) – אחד ההוגים המקוריים והבולטים במאה ה-20 – מוכר עדיין לרבים בעיקר כתיאורטיקן של הספרות. הספר כתבים מאוחרים: פילוסופיה, שפה, תרבות מאגד, לראשונה בתרגום עברי, מבחר מרשימותיו הפילוסופיות, הבלשניות והקוּלְטוּרוֹלוֹגִיוֹת. חיבורים אלה פורשׂים בפני הקוראים את הגותו של בחטין במלוא רוחב היריעה שלה. הם משרטטים תפיסה כוללת של התרבות האנושית, של השפה, וגם של הספרות, כדיאלוג מתמשך, כמו גם תפיסה של הסובייקט האנושי כנוצר מתוך הדיאלוג הזה וכמעצב את עצמו ואת זולתו באמצעותו. החיבורים המכונסים בספר זה נכתבו בעשורים האחרונים לחייו של בחטין (מאמצע שנות ה-40 עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20) ופורסמו ברובם לאחר מותו. לצד מאמרים מוכרים היטב, שתורגמו כבר לשפות רבות, הספר כולל גם טקסטים שפורסמו בשפת המקור בשנים האחרונות, וזוהי הפעם הראשונה שבה הם מופיעים בתרגום לשפה כלשהי. הספר כולל מאמר מבוא המציג את הגותו של בחטין, לצד ביאור מפורט המספק את ההקשר הדרוש להבנה מלאה של הטקסט – שניהם מאת המתרגם, סרגיי סנדלר (אוניברסיטת בן-גוריון).