ספר שיריה השלישי של צביה בן-יוסף גינור, מתמודד עם דמות האשה במונחים ובמטפורות שלה ככלי קיבולת וכבית יוצר. הדימוי הרב משמעי של האשה כבור, כבאר, מעלה את שאלת התלות. הסגירות והפתיחות של גופה ונפשה של האשה, הן לנוכח עצמה והן לנוכח הסובבים אותה. קובץ זה מציג שלב שלישי בשירתה של בן-יוסף גינור. ספרה הראשון ``ציפור הגשם`` (1972) ביטא שבירות וניכור של האשה הצעירה; ספרה השני, ``קשר דם`` (1987) התמודד עם חווית האמהות ועם יחסי אמהות ובנות; ואילו ספר זה מעמיד את האשה הבוגרת, הניצבת מול אובדן ונתק ומגייסת את חוסנה כדי להתמלא מתוכה. כאילו יצאה לברר אם אמנם ``אין הבור מתמלא מחוליתו``. השירים מקיימים זיקות למקורות הספרות היהודית, מבטאים את תחושת הריחוק של המשוררת מילדותה בישראל ומרמזים לנופיה של ניו יורק, שם היא מתגוררת. צביה בן-יוסף גינור משמשת כפרופסור לספרות יהודית בסמינר התיאולוגי בניו יורק.