דפנה שחורי היא משוררת צעירה ומעולה, שהתחילה לכתוב במחצית השנייה של שנות ה80 - בהיותה כמעט ילדה. היא פירסמה את קובץ - שיריה הראשון, 'סאם ישכיב אותי לישון', בהוצאת הספרים 'עכשיו', יחד עם אחותה, המשוררת יני שחורי. כבר בקובץ הראשון הזה בלטו תכונות מובהקות של ייחוד אישי ויצירתי, התקסמות ויכולת תיאור שבמרכזם נופים צבעוניים המזכירים סיפורי אגדות. בשירי דפנה שחורי בולט סוריאליזם שביסודו פאנוראמה של בעלי - חיים ממשיים ומדומיינים, ובצידו מצויים גם מבע ותפישה אותנטית מאוד של חוויות נעורים. ניכר כי המשוררת נתברכה ב"ראש צעיר" ובתפישה רגישה וחדה של עצמה ושל בני דורה והיא מבטאת דינאמיקה של נעורים בכלל ויחסים ארוטיים ומשפחתיים של בני - זוג צעירים בפרט, כאילו בהמשך לשנות ה"סיקסטיז" לקראת הרבע האחרון של המאה הקודמת ותחילת המאה הנוכחית. לפנינו משוררת הנאחזת, גם בלב סערת - רגשות, באיים של שלום ויופי, שיכלו לשגשג, ואפילו להיות דומיננטיים, אילמלא הפוליטיקה, ההיסטוריה והסוציולוגיה הקשות של הארץ. בספרה הנוכחי, 'חשבתי לגרוב גרבי לילך', ממשיכה דפנה שחורי את הקו האימאז'י המרכזי, רב - התמונות של שירתה (היונק בוודאי מנופי הגליל ליד כפר - הטבעונים אמירים בו נולדה); אבל תוך הוספת נגיעות מופשטות ופסיכולוגיות מקוריות שונות. היא מציבה את עצמה כאן בביטחה כדמות משמעותית בקבוצה של משוררים צעירים מרכזיים ממשתתפי כתב - העת 'עכשיו' וכממשיכה אמינה של מסורת יוצרות השירה בארץ. הספר הנוכחי הוא הראשון בסידרה המחודשת של ספרי 'עכשיו'. פרופ' גבריאל מוקד