תווי עיטור, ספרו של ברנרד מק'לאוורטי, משרטט דיוקן תמציתי ועם זאת מאיר עיניים של מלחונה צעירה, ועל יחסי הגומלין הסבוכים שבין חייה לאמנותה. בכשרון רב ובהבנה עמוקה מוליך אותנו מק'לאוורטי לתוך חייה של קתרין מק'קנה - בת מנוכרת, אשה מדוכאת, אם טרייה ומוסיקאות מחוננת, המנסה לתמרן בין חיי היום - יום לבין חיי היצירה ולהטביע את חותמה בעולם הנשלט רובו ככולו בידי גברים. קתרין נאבקת על חייה האמנותיים גם כאשר מערכות היחסים האישיות סביבה קורסות ומתמוטטות, ועליה להתמודד עם מותו של אביה השתלטן שהתנכר לה, עם בן - זוגה האלכוהוליסט והאלים, ועם גידול בתה שנולדה ללא נישואים בחברה השמרנות והדתית של צפון אירלנד. הצלחתה של יצירתה המוסיקלית רח[ת - ההיקף המוקדשת לבתה היא התבגרות על כל הקשיים שנערמו בדרכה, וכעת הוא מוכנה לחזור הביתה ולהתעמת עם השדים של עברה, לקבור את אביה ולנסות להשלים עם אמה. זהו מסע הצלב הרוחני הפרטי שלה מעולם של דעות קדומות ובערות אל העולם המואר של היצירה והרגישות. כתיבתו של מק'לאוורטי, המשולה למוסיקה, וראוותו ההרמונית מתאחדות לכדי ספר מרתק בעל איכות יוצאת דופן ועוצמה רבה. כמו במוסיקה גם כאן קיים רובד נוסף, תווי עיטור, שהקורא חושף אט - אט, עד שהוא חש כאילו הוא קורא מוסיקה שקפאה. ברנרד מק'לאוורטי נולד בבלפסט, צפון אירלנד, וזה שנים רבות מתגורר בסקוטלנד. תווי עיטור, שהוא ספרו השלישי, היה מועמד לפרס בוקר היוקרתי.
