"אני, למשל, בוהה בעולם מבעד לשמשות שבורות ומפויחות. הצורות והצבעיס שאני רואה מזכירים לי את מפרשי ספינתו של טריסטן, או אוזן של פיל דואה באוויר, בעוך שבמציאות ניצב לפני אדם בגיל העמידה, במעיל גשם מתנופף ברוח האביבית". ספר אוטוביוגרפי רווי זיכרונות כואבים על מאבק שמוביל להשלמה עם עיוורון כמעט מוחלט. סטיבן קוסיסטו נולד פג. עקב חשיפת - יתר לחמצן באינקובטור נפגעו רשתיות עיניו, ובמשך כל חייו הוא נאלץ להתמודד עם עיוורון כמעט מוחלט. כל ילדותו ומרבית חייו הבוגרים העמיד פני רואה. "עיוור" מגולל את סיפור הבדידות והסבל של ילדותו, חבוי מאחורי עדשות טלסקופיות, טרף ללעג ולהשפלה; את מאבק האיתנים שניהל בעת לימודיו באוניברסיטה; את הטלטלה המייסרת בין השמנת - יתר לאנורקסיה. שוב ושוב נצמד אפו בלהט נזעם אל דפי הספרים, בנסיון עקר לקרוא בכוחות עצמו את המילה הכתובה שכל - כך העריץ; הוא רוכב על אופניו במהירות מטורפת; נבצר ממנו לראות את פניה של אהובתו הראשונה - כך הוא מועד וכושל במשך מחצית שנות חייו, כשבנפשו מושלים הכעס, הפחד והתסכול. הנכונות להתחבר עם קורקי, כלבת הנחייה שתיעשה לידידת - נפש, היא תחילתו של תהליך איטי ומבורך של התפכחות, השלמה ואהבה. "עיוור" הוא סיפור של חיים בצל מגבלה, אבל זה גם הישג ספרותי יוצא דופן. קוסיסטו מפליא לתרגם את עולם הצורות העמום, הצבעוני, הקליידוסקופי שהוא חי בו, לפרוזה פיוטית חיונית, שופעת כנות ומרגשת.