ברג בן עשרים. בק בן אחת - עשרה. ואף על פי כן הם היו פעם בני אותו גיל. הם גרו באותו רחוב ולמדו באותו בית ספר. בצד שמאל של חזיהם נתפר מגן דוד צהוב. ביוני 1942 קיבלו בק וברג מהמורה שלהם את הספר הרפתקאותיו של תום סויר עלל הצטיינותם במהלך השנה. שבועות מספר לאחר מכן נעצר בק עם הוריו, לא שב, ונשכח מן הלב. בשנת 1952 התחיל ברג להדריך במוסד לילדי עקורים. הוא מנסה להביא להם נחמה. המפגש איתם מעורר בו געגועים לבק - הוא כותב לבק מכתבים שאין להם כתובת, והם נכתבים כדי "לשמור ללא רבב על אחת - עשרה שנותינו, שכן בגיל הזה נשארת אתה". הוא כותב לו "גם אם לא תענה, אין זו סיבה שההיסטוריה תתעלם ממך". זהו סיפור רגיש ונוגע ללב על חברות. על יכולתו המופלאה של האדם להתגבר על פרידה ולשמר זכרונות של אהוב. זהו ספרו השני של רובר בובר, סופר ותסריטאי, היוצא לאור בהוצאת כנרת.