“קראתי כבר כמה ספרים של בארנס: "מעבר לתעלה" המוצלח, "ללטוש עיניים לשמש" טוב למדי, "הדורבן" המעולה, "מדברים על זה" ואחריו "באהבה וכו'" הטובים למדי.
בכולם ניכר כישרון כתיבה, הומור חד ושנון וחדוות ההצלפה. לכן לקחתי את הספר כמעין פיצוי עגמומי על נטישות קודמות.

גילוי נאות – לא סיימתי. התייאשתי אחרי 160 עמ'. למי שזה מפריע, מוזמן להתעלם מהמשך דברי.

על הספר – מיליארדר מפוקפק ואקסצנטרי הוגה/הוזה מיזם מגלומני של מעין "מיני אנגליה" שיהווה מוקד ותחליף למקור בעיני תיירים עשירים ממזרח ומערב כאחד. כולל פרלמנט, בית מלוכה, מנצ'סטר יונייטד, רובין הוד, ועוד אלמנטים אנגליים חיוניים.
לצורך כך הוא מגייס צוות צעיר של אומרי הן וציניקנית בתפקיד, מרתה, שתפקידה הוא מעין איפכא מיסתברא.

פרט לדמותה של מרתה, היחידה עם איזשהו נפח אנושי, כל היתר מאוזכרים ברדידות בלבד. שטוחים וללא עניין. הרומן שלה עם אחד העובדים הוא הדבר היחיד שמעניין, וגם הוא לא מספיק לצבור נפח, כי צריך גם להקדיש אי אלו עמודים לתיאור המיזם.
בכריכה האחורית מובטח המשך אירועים מסקרן, אבל כבר איבדתי חשק.

בקיצור – הומור יש דווקא, אבל מסתבר שזה ממש לא מספיק לי. מבחינתי בזבוז זמן.”