ההיסטוריון יוסף גורני בוחן את יחסם של הזרמים הרעיוניים והפוליטיים השונים בתנועה הציונית אל ערביי ארץ - ישראל בתקופה שבין 1900 ל - 1948, ערב הקמתה של מדינת - ישראל. הספר עוסק בשלוש שאלות מרכזיות: עד כמה היו מודעים בתנועה הציונית בראשיתה לעוצמת ההתנגדות הערבית ולצמיחתה שך תנועה לאומית ערבית פלסטינית? באיזו מידה שמרו האישים והזרמים הפוליטיים בציונות על רציפות יחסם כלפי הערבים לנוכח השינויים המדיניים והחברתיים מרחיקי - הלכת שנתחוללו בארץ - ישראל ובעולם? מה היו בעצם ההבדלים בין הזרמים השונים בהבנת השאלה הערבית, אף - על - פי שעקרונות הציונות היו משותפים לכולם? סקר מקיף ואמיץ של הדרך שעשינו עד הלום, אשר יש בו אולי כדי לשמש רקע להתויתה ופילוסה של דרך אל עתיד טוב יותר ביחסי שני העמים.