במרכז החקיקה הכוהנית שבתורה עומדת חטיבת הפרקים יז-כו בספר ויקרא. חטיבה זו ראוי לכנותה `תורת הקדושה` בזכות הרעיון המובע רק בה, שקדושת ישראל אינה תוצאה אוטומטית של בחירת ה` בהם אלא צו שעליהם לקיים בכל שעה בזיקה מתמדת לאל השוכן בתוכם: `קדשים תהיו... והתקדשתם והייתם קדשים... אני ה` מקדשכם`.חידוש תאולוגי זה כל על המשתמע ממנו, ואתו האופי הספרותי המיוחד של ויקרא יז-כו, משמשים הוכחה שתורת הקדושה היא שכבת חיבור נבדלת משאר המקור הכוהני. אולם ניתוח מדוקדק של תכניה מלמד שתורת הקדושה אינה ספר בפני עצמו, החולק על שאר היצירה הכוהנית מכול וכול, אלא היא מעין חטיבת המשך שלה שנתחברה כדי להשלימה על ידי הרחבת יריעתה.ספר זה הוא עיון בשלושת הפרקים הראשונים של תורת הקדושה על כל צדדיהם: תוכנם המשפטי, ההשקפות המתבטאות בהם, הקשרם הספרותי של החוקים האמורים בהם ומקומם של הדברים בתוך מסורות החוק שבתורה. החקירה הפילולוגית-היסטורית מושתתת על גישה חדשה לחקר החוק המקראי, אשר לפיה יש להתייחס אל קובצי החוק כאל טקסטים ספרותיים ולבחון את עיצובם הלשוני והססגוני של פרשיות החוק באותה תשומת לב שבה ניגשים אל שאר סוגי הספרות המקראית. פרשנות `כוליית` זו חושפת את מלוא ייחודה של החוקה הכוהנית ואת אי תלותה במסורות החקיקה האחרות שבתורה, באמצעותה אפשר לאמוד את מידת ייחודה של תורת הקדושה בתוך כלל היצירה הכוהנית.ברוך יעקב שוורץ, יליד פילדלפיה, למד באוניברסיטת קולומביה ובבית המדרש לרבנים באמריקה, ולאחר שעלה ארצה בשנת תשל``ז סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים.הוא מלמד בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכון שכטר ללימודי היהדות.