שירתה של רחל פורמן אלבז נוגעת בתמונות ריאליסטיות עד גבול הסוריאליזם בדמויות אדם (וגם בעלי חיים) שבשולי החברה, החל בילדות בואדי סאליב, השכונה המורדת של חיפה בשנות החמישים, וכלה בשיר "אהבה בבית הקברות", שהסוריאליזם שלו נוגע במפורש במיסטיקה רליגיוזית. שירת האהבה העזה, באה בתמונות-שיר חריפות, עיתים מוזרות. שירתה של רחל פורמן-אלבז מדברת בעיקר אל הקורא הרגיש על אהבה אחת יציבה, ועל אהבה לא מושגת. אין זו שירה שכלתנית איפוא, זו יותר שירה יצרית, ספונטנית, מפגינה אינטליגנציה טבעית, כנות, אומץ-רוח וביטוי נועז.