“"שבת בבוקר, יום יפה..."
בנימת בוקר זו, החלטתי להמשיך את הספר אחרי שעצרתי בקריאה באחת בלילה, בערך בעמוד שלוש מאות נשברתי, ראשי הכואב-דואב לא נתן לי מנוח. ומה לעשות? חייבים להיות מפוקסים כדי לקרוא.
אחרי שהתעוררתי הייתי מאוד נלהבת להמשיך בקריאה, יום שבת אצל סבתא, שבע בבוקר, אחרי שאני מתעוררת בשעה כזאת היה לי די ברור שאני לא הולכת להירדם.
המזרן הנוקשה בהחלט לא נתן לי קבלת פנים הולמת, מאחר שאמא פרשה לאילת (נסלח לה על זה, יום הולדת אחרי הכל), אבא אמור להיות איפשהו, ואח שלי בטיול. אז למה לא להיות אצל סבתא? גם בדרך כלל יצאו לי מזה ספרים חדשים.

ולאחר שסיימתי בחפירה שלי שלא ממש קשורה לספר, הבה ונתחיל בדבר שלשמו אנו נמצאים כאן, ביקורת על הספר המופלא, "שלומצי כותבת יומן"!

שלומצי.
כן, כן.
שלומצי.
ואני חשבתי שהשם שלי מוזר.
איזה מן הורה נותן לילדה שלו את השם הזה?!
מילא ילד, אבל ילדה?!
הייתי די בטוחה שבגלל שזה שילוב של המילים "שלומצי", "כותבת", ו"יומן", אז כמעט ברור מידי ששלומצי יקירתינו תחפור על השם שלה, או לפחות תאמר שזה "לא פייר, העולם שונא אותי, השם שלי מגעיל, הלוואי שהיו קוראים לי ירדן. או משהו בסגנון."
ולמרבה ההפתעה, היא דווקא לא עשתה את זה.
מוזר.

הספר טוב מאוד, הכתיבה רהוטה ומרתקת.
אבל אני חייבת לומר שלפעמים הסיבוכים שאליהם נקלעת שלומצי מאוד העיקו עלי.
וברור שזאת בעיה שלי, מאחר שכל דמות שאני מתחברת אליה, אני מרגישה מועקה בכל פעם שהיא נשברת.
אבל הקטע הוא ששלומצי נשברת הרבה פעמים בספר, אולי יותר מידי (אני יודעת שזה יותר מידי בשבילי), מה שעצבן אותי, כי רגעים שמחים צצו פתאום והלכו כשבאו.
אם לא היו קטעים משעשעים בספר, אני חושבת שהייתי מתמוטטת כבר מרוב מועקה.
ובגלל זה הורדתי כוכב אחד.

שלומצי היא דמות שקל מאוד להתחבר אליה ולאהוב אותה, יש בה הכל מהכל, היא נחמדה, חמודה, משעשעת, מעניינת, ולפעמים, כמו כולנו, מעצבנת, חופרת, ומתבכיינת.
והיא לא מושלמת.
תודה לאל על הכל, אבל אני לא חושבת שהוא אי פעם ברא אדם מושלם.
אבל נסבול את העובדה הזאת בטענה שצריך לחיות עם מה שיש.

הבחירה בשלומצי בתור דמות ראשית היא מצויינת, לסופרת יש כישרון, ולמרות שזה ספר על גיל ההתבגרות, ובלה בלה, וכל החפירות האלו שלעיתים די מביישות אותי או מביכות אותי, ולמרות שזה די עצבן אותי שרגעים כאלו היו גם בספר הזה, זה היה ספר מצוין.

אני פשוט ממליצה עליו, ולא דווקא לילדות בגיל ההתבגרות, גיל ההתבגרות שאת לא מחלה ולא בעיה, זאת תקופה.
רק שכמה אנשים שאני מכירה צריכים להכניס את זה טוב טוב לתוך הראש שלהם ולא לתת לזה לברוח מהאוזניים.”

“הספר מצויין.
הסיפור מספר על נערה מתבגרת בשם שלומצי ומתאר במדוייק
את כל הבעיות שבנות גילה ניצבות בו.
מרגש ומצחיק עד דמעות, קליל, קל לקריאה ומקורי.
בדרך כלל אני נמנעת מספרים למתבגרות,
מפני שרובם שטחיים ודומים אחד לשני.
הספר הזה מיוחד מאוד ומומלץ לכל הגילאים
תהנו =]”

“מבקרת:ליאל
אח שלי שאל אותי איזה ספר אני קוראת ועניתי "על נערה שכותבת יומן" והוא מיד אמר לי "כבר נמאס מכול הספרי יומן האלה" הרהרתי בזה לרגע וחשבתי שבאמת יש המון ספרי יומן אבל אמרתי לו "הספר הזה שונה",
וזה נכון "שלומצי כותבת יומן" זה נשמע כול כך תינוקי וכול כך כמו כול ספר אבל זה בכלל לא נכון!!! היה בו משהו אחר שאני לא יכולה להסביר מהו, אני ממש אהבתי אותו וממש נקשרתי לדמויות במיוחד לשלומצי היא הייתה מהממת!
הספר הזה היה מעניין,מרגש, מעורר מחשבה עם המון חוויות של מתבגרות, אני ממש ממליצה על הספר הזה כי היה בו משהו שונה שלא קראתי בשום ספר אחר הוא היה מאוד מיוחד וממש לא רציתי שהספר הסתיים אבל אין לי מה לדאוג כי יש לספר הזה ספר המשך (שבמקרה אני קוראת אותו כעת) לכן אני הולכת להמשיך ליהנות מיומני שלומצי המקסימים!”

“ספר מדהים!
יש לי אותו ואת ההמשך שלו.
הוא חלק ממה שאני מכנה "השילוש" - שלושה ספרי נוער ישראליים ומצוינים שנמצאים בראש הרשימה של הספרים האהובים עליי (תאמינו לי, זאת רשימה מפה עד באר שבע. ואם אתם בבאר שבע, אז עד מטולה. לא שאני דרה במטולה, אבל... אתם יודעים מה? לא משנה. פשוט נגיד שזאת רשימה ממש ארוכה וזהו.).
הדמות של שלומצי והבעיות שהיא מתמודדת איתן מעוררות הזדהות והספר נדבק לכם ליד לפני שאתם שמים לב.
(דרך אגב, אם תהיתם, שני הספרים האחרים הם "ציר הדובדבנים" ו"מבחן קבלה" - שלושתם מהפנטים בעלילה שלהם שכל הזמן פונה לכיוון אחר אבל הסופרת לא איבדה כלל וכלל את חוט המחשבה כמו שקורה לפעמים בכתיבה כשהרעיונות מתפזרים. ספרים עם עלילה עשירה מאוד ודמויות מציאותיות עד כדי פחד. מומלץ+++++++!)
---------חשוב---------
לפני שאתם קוראים אותו רצוי לוודא שספר ההמשך שלו נמצא קרוב כי הוא נגמר במתח מטורף. וחוץ מזה, השני גם לא מאכזב וממש מ מ ש טוב כמו קודמו.”