“הספר "הגאואסטרטגיה במאה ה-21: היווצרותה של פרדיגמה חדשה" (הוצאת קתדרת חייקין, 2007) מאת ד"ר טל טובי עסק בשינויים בגאואסטרטגיה במאה ה-21 ובחן האים המבצעים הצבאיים במאה ה-21 עדיין תלויים בגאוגרפיה הפיזית.

פרק מרתק בספר עסק בפעולות המוטסות והמוצנחות במלחמת העולם השנייה, כשהבולט שבהם הוא מבצע "נפטון", המבצע המוטס והמוצנח בפלישה לנורמנדי (יוני 1944). "כמה שעות לפני נחיתת עיקרם של כוחות בעלות הברית בנורמנדי צנחו שתי דיוויזיות אמריקניות (ה-82 וה-101) ואחת בריטית (השישית) באגפי אזור הנחיתה. הפלישה המוצנחת הייתה חוד החנית של פלישת בעלות הברית לאירופה" (עמוד 28). למרות תקלות רבות, נפגעים אינספור וקשיים "בצניחה והתפרקות היחידות האורגניות לכוחות קטנים, דיווחו בסופו של יום הלחימה הראשון שלוש הדיוויזיות כי משימותיהן העיקריות הושלמו. המחקר ההיסטורי מקבל קביעה זו, והדיון בקרבות הגבורה של הצנחנים, העמידה במשימות לנוכח עדיפותו של האויב, הם העומדים במרכזו של הדיון" (עמוד 31).

הסיבה העיקרית למבצע המוטס והמוצנח היתה הקושי של חילות האוויר של בעלות הברית לבודד את שדה המערכה, נורמנדי, מכוחות השריון הגרמנים. "נדרש מאמץ צבאי שיחצוץ בין העתודה הגרמנית בפנים צרפת ובין כוחות קו הגנה בחומה האטלנטית. המבצעים המוצנחים "דילגו" מעל קו ההגנה הגרמני על התעלה והצליחו לבודד את שדה הקרב. כלומר, המבצעים ביטלו את היתרון הגאואסטרטגי שממנו נהנה כוח המגן הגרמני. זוהי דוגמה נוספת לביטולו של ההיבט הגאוגרפי ברמה האסטרטגית" (עמוד 32).

מבצע מרתק אחר שתואר בספר והמחיש גם הוא את ביטול ההיבט הגאוגרפי ברמה האסטרטגית הוא מבצע פגסוס בראשית 1968 להסרת המצור ממתחם המארינס בקה-סאן, כפר קטן בגבול שבין דרום וייטנאם ולאוס. "תוכנית המבצע כללה שני מאמצים. האחד, פעולת הסחה קרקעית שבה היו אמורים כוחות הנדסה של הצי ושני גדודי מארינס לפתוח את קצהו המזרחי של כביש 9. בהאמינו כי תשומן הלב של הכוחות הצפון וייטנאמיים תופנה כלפי מאמץ זה קבע מפקד דיוויזיית הפרשים הראשונה הגנרל טולסון, כי המאמץ העיקרי יהיה כלפי אגפי שתי הדיוויזיות הצפון וייטנאמיות ששלטו על כביש 9" (עמוד 40).

בהתאם לתוכנית "ב-1 באפריל נחתו שלושה גדודים מחטיבה 3 של הדיוויזיה באגפים הדרומי והצפוני של הכביש. אתרי הנחיתה היו בערך באמצע הדרך לבסיס המארינס הנצור בקה-סאן. גדודי הפרשים הנחיתו יחד עימם ארטילריה בקוטר 105 מ"מ שניתן להובילה באוויר, ולפיכך יכלו לייצר אש הרחק מערבה לחיפוי וסיוע לגדודים שיונחתו בהמשך הכביש. בשבוע הראשון של אפריל הונחתו גדודים נוספים והתחילו ללחוץ את אגפי הדיוויזיות הצפון וייטנאמיות" (עמוד 40). הלחץ עבד "והפרשים האמריקנים בסיוע כוחות מארינס שיצאו להתקפה מתוך קה-סאן השמידו בהדרגה את היחידות הצפון וייטנאמיות המבודדות" (עמוד 40).

ספר מרתק על השינוי בשדה הקרב.”