בספרה על עלת ועל אתר (תשנ"ט) בוחנת זיוה שמיר את אותות הזמן והמקום ביצירת אלתרמן. ספרה הקודם על אלתרמן עוד חוזר הניגון (תשמ"ט) התמקד בשירים המוקדמים, לרבות שירי העלומים שנגנזו, מתוך גישה טקסטואלית המתמקדת במבע. לעומתו, על עת ועל אתר אוחז בגישה קונטקסטואלית וחותר לחישופם של הרעיונות הפואטיים והפוליטים המשוקעים ביצירת אלתרמן לסוגיה ולתקופותיה. ההיה אלתרמן "משורר חצר" או "משורר לאומי"? כיצד התנער מן הדימוי של משורר "גולה" ו"מקולל", שרווח באסכולת שלונסקי, והיה למשורר המעורב עד צוואר בבעיות הכלל? האם ניתן לאתר רמזים פוליטיים גם באותם שירי טבע "תמימים" שנכתבו כביכול ממרומי מגדל השן של האמנות הצרופה? אילו תשובות שילב המשורר בין השורות לאויביו ולמקטרגיו? הספר מתאר את התמורות שנתחוללו ביצירה האלתרמנית במעברה משלב לשלב, מסגנון אחד למשנהו, ואגב כך שופך אור חדש גם על תקופות ועל חטיבות שירה שנדחקו שלא כדין לצל ולשוליים ("עיר היונה", "שיר עשרה אחים", שירים על רעות הרוח", "שירים על ארץ הנגב", "פונדק הרוחות" "חגיגת קיץ" ועוד).