אסדה המובילה פליטים בימי מלחמת העולם השנייה – שקעה במצולות הים הצפוני. קונרד צלר, קצין צבא, מצליח להציל מטביעה אל הנער ברונו.
צלר, משתלן במקצועו, חכר מגרש אימונים-לשעבר של הוורמכט והפך אותו למשתלה מפוארת. הוא גידל את ברונו הרואה בו אב ומשרת אותו בנאמנות. המשתלה על כל הכרוך בה היא עולמו של ברונו המקדיש לה את כל זמנו. ואולם, בעיני החברה הוא נחשב רפה-שכל...
מערכת היחסים האינטימית בין ברונו ובין האב המאמץ היא לצנינים בעיני בניו הטבעיים של צלר. לפתע, דוקא בשעה שהמשתלה משגשגת, התמוטט צלר באורח בלתי-מוסבר, ואם כי מוחו צלול – העדיף לפרוש ולהסתגר. בניו של צלר, האחד – פרופסור לסוציולוגיה והאחר – הרוצה לנהל את המשתלה בסגנון פרוסי נוקשה, מגלים שאביהם הוריש בצוואתו את עידית המשתלה לברונו ופותחים במאבק משפטי עד שברונו פותר את הסבך בדרכו הייחודית והמפתיעה.
העתון 'פרנקפורטר רונדשאו' כתב: לנץ הוא מספר מלידה, שאינו רוצה לפרש ולא לחנך. ליד השיעור בגרמנית ומוזיאון המולדת שייך מגרש האימונים ליצירותיו המרכזיות וכמו בשני הרומנים הנזכרים הוא מתעד את ימי ההתמוטטות של הנאצים וההתחלה מחדש. המבקר הנודע רדאץ ציין – לנץ הוא אמן המילה. השבועון 'דויטשה זונטאגבלאט' הוסיף כי הרומן מרתק גם בזכות לשונו, כי לנץ מספר בניגוד לרוח-הזמן ומוותר על כל גישה אופנתית.
ספריו של זיגפריד לנץ בזמורה-ביתן – השיעור בגרמנית, מוזיאון המולדת, המופת, איינשטיין חוצה את האלבה ליד המבורג, ואלם.