בשנת 1825 הופיעה היצירה העברית הראשונה מן הסוג של השירה הסיפורית, שכותנה לימים בשם 'פואמה' - היא 'ברוריה' מאת שמואל מולדר. למן הופעתה של יצירה זו בראשית המאה הי"ט ועד לימינו ממש, הפורמה היתה לאחד הז/אנרים המרכזיים בשירה העברית.
ספר זה חוקר את תולדות הז'אנר של הפואמה העברית מראשית התהוותה ועד לסוף העשור השני של המאה העשרים. ארבעה מחמשת פרקיו עוסקים בפרק הזמן של ההשכלה, ואילו בפרק החמישי מותווים כיווני ההתפתחות העיקריים של הפואמה בראשית המאה העשרים ומשורטטים קווי התפתחותה בעתיד.
המחקר מבקש לתאר את תולדות הז'אנר של הפואמה בשלבי התהוותו וצמיחתו הראשונים, לעקוב אחר היקלטותן של מתכונותיו הראשונות במערכת הספרות העברית ולבחון את התפתחותן והתגוונותן ואת התפקידים השונים שלהן ממלאות במשך כמאה השנים הראשונות לקיומן במערכת זו.
באמצעות תיאור ההיסטוריה של ז'אנר מסוים זה מראשית התהוותו ועד לשלב מסוים בתולדותיו, מבקש ספר זה להציע גם דרך מחקר בתולדות ז'אנר בכלל: מנגנוני התהוותו וצמיחתו, עקרונות התפתחותו, תפקידיו במערכת הספרות לתקופותיה וזיקותיו לסוגי ספרות אחרים הכלולים בה.