משה מלמד סיים 37 שנות עבודה בשירות החוץ הישראלי, ומשפרש לגמלאות העלה על הכתב את זיכרונותיו. ספרו מכסה קרוב לשבעה עשורים של המאה העשרים הסוערת. בחלקו הראשון של הספר מתאר המחבר את קורותיו כחלק מקהילת יהודי בולגריה, בנים הגורליות 1936-1948. מאורעות מלחמת העולם השנייה, השואה והישרדותה המופלאה של יהדות בולגריה מסופרים מנקודת ראותו של ילד קטן, שנחלץ יחד עם משפחתו מעין הסערה. הספר של משה מלמד כולל מידע רב ערך על חייה של יהדות זו, שרובה עלה ארצה, ושתרמה רבות לביסוס עצמאות ישראל. הספר מגולל בסגנון שוטף ובהומור דק מידע רב על אודות עבודתו האפורה והעיקשת של הדיפלומט הישראלי בחזית המאבק המדיני. הקורא נחשף אף לקשיים שנתקלת בהם משפחת הדיפלומט, ולמשרד החוץ, שאינו רק מקום עבודה אלא גם ייעוד ואורח חיים. המחבר אינו חוסך את שבט ביקורתו מתופעות שליליות הפוגעות במשרד ובעובדיו ומריעות בהשגת יעדיהם.