“#
אחת הסצנות הראשונות ב"עלה הארגמן" הנפלא, שנכתב כמו הספר הזה בידי סופר עכשווי הכותב "כמו" שכתבו בתקופה הויקטוריאנית, יש תיאור מצמרר של תינוק בן יומו המונח על תלולית אשפה ברחוב. הוא עוד חי, אבל איש מהעוברים ושבים, שלא לומר הנשים החיות "חיי חטא" ברחוב, אינו שוקל לאסוף אותו. יותר מדי תינוקות בלתי רצויים של עניים או זונות היו באותה תקופה, והם בעיקר לא עניינו אף אחד. בניגוד גמור לתינוקות אריסטוקרטים, שהיו יקרים מאד לשושלתם. בעיקר זכרים אבל היו גם משפחות שאפשרו לבנות לרשת את המעמד והממון, אם לא היתה ברירה אחרת.

גם בסיפור הזה יש אסופי שרק נולד, שכפסע היה בינו לבין מותו על איזו ערימת זבל. רווק עשיר ואקסטרווגנטי - כנראה א-מיני - נקלע למקום במקרה, אסף את התינוק ויצר לו יש מאין משפחה. הוא נושא אישה לצורך העניין, מגדל את התינוק הזה כבִּיתו שלאף אחד אסור לדעת שהיא בעצם בן. "האם", אישה עם נטיות חקרניות ולמדניות, משתפת איתו פעולה ומגדלת את "ביתה" כילדה לכל דבר.

הרעיון הזה, המנסה לבדוק האם הג'נדר הוא מוּלד או נרכש, הועלה כבר בידי חוקרים, חלקם בעלי אג'נדה, שניסו לבדוק אותו. עד כה לא נעשו מחקרים שיאששו הנחה אחת מהשתיים (בעיקר, יש לומר, כי נסויים בבני אדם נחשבים בלתי הומניים, ואסורים, בניגוד לניסויים בבעלי חיים). זה רעיון נפלא לסיפור, ולו סטייט היה מנסה להתרכז בו, הספר היה יוצא נשכר. אבל לסטייט היה עוד רעיון מרכזי – לתאר את החיים במאות ה18 וה 19, את יחסי הגומלין בין תכונות אנושיות כמו חמדנות, רשעות, תמימות, צבירת ידע, תאוותנות, בריונות. וכך נודד הסיפור למסע הישרדות (בערך) ולרעיונות פילוסופיים סתמיים ולא משכנעים.

הספר הזה ארוך מדי על הסיפור שלו, ונוטה לעייף בנסיונותיו להיות "כמו" ספר פופולארי בתקופה הויקטוריאנית. לעתים הוא מעניין, במיוחד כשהוא מתאר את חיי הימיום של ילדה שגם לה אין מושג מה היא. או את מערכת הקשרים הכלכליים בין בני משפחה "אריסטוקרטית", שמאחורי קוד הנימוסים המורכב, מסתירים תוקפנות כבושה בקושי. הסיפור גם מסתיר תעלומה הקשורה במשפחה האריסטוקרטית ומסתיים, איך לא, כשכל הקצוות קשורים.

סיפור שיכול היה להיות מאד מעניין לו סטייט היה מוכן להיפרד משאיפתו לכתוב במאה ה-21 ספר שכאילו נכתב במאה ה-19. עדיף היה לו התרכז ופיתח את הרעיון המעניין העומד בבסיס הספר הזה, מאשר לנסות לתפוס מרובה ולהישאר עם פחות ציפורים ביד משיכלו להיות לו, לו השכיל לוותר על די הרבה מלים מיותרות בסיפור.”

“אומנם נתתי לספר זה רק 3 כוכביות, אך מדובר בספר טוב, נחמד וזורם. הסיבה היא שפשוט קראתי ספרים טובים הרבה יותר שלהם נתתי 4 כוכביות. הספר הוא מעין ניסוי פסיכולוגי בילד, שכל חייו גידלו אותו כילדה, עד שבאופן בלתי נמנע הוא מגלה את מינו האמיתי. מספר דברים לא מצאו חן בעניי בספר זה: ההתחלה הייתה מייגעת, ארוכה, ולא עוררה בי עניין מיוחד. כמו כן הסוף היה מאוד צפוי, באיזה שהוא מקום ידעתי אילו סודות משפחתיים יתגלו בהמשך, המתח שליווה אותי באמצע הסיפור נעלם והסצנות בסוף היו ארוכות מדיי. לסיכום, ספר די נחמד אם כי נראה כאילו הסופר קיבל משימה "למרוח" כמה שיותר את ההתחלה והסוף.”