רומן עם העבר הוא פרי מחקר חדשני ומקיף, החושף פן חדש בסוגיית צמיחתה של הלאומיות העברית.
לקראת מחצית המאה ה-19 נאבקו יהודי גרמניה להשגת שוויון זכויות ולשינוי תדמית היהודי והיהדות. בעקבות הצלחתו של הרומן ההיסטורי הגרמני כמכשיר אידיאולוגי מרכזי בשכתוב ההיסטוריה הגרמנית אימצו גם יהודי גרמניה את הז'אנר.
מעצבי התרבות במחנות האידיאולוגיים השונים היו מאוחדים ברצון להתהלך בין אחיהם הגרמנים כבעלי תרבות עתיקה ומיוחסת, אך גם הם הבינו שבאמצעות הרומן הפופולארי ניתן להחדיר לתודעת הקוראים הצעירים תפיסות חדשות.
רבנים, מחנכים ומנהיגי קהילה נודעים-להמן, פיליפסון, רקנדורף, וסרמן-שעסקו בכתיבה היסטוריוגרפית ודתית, כתבו בלהט עשרות רומנים היסטוריים לבני הנעורים ולמשפחה:
רבי עקיבא, בוסתנאי, יעקב טיראדא, ציפורי ורומא, מרים החשמונאית, האנוסים וידוע מכולם-זכרונות לבית דויד.
ואף שהקפידו לטשטש את הפאן הלאומי של ההיסטוריה היהודית הרי שבעצם בחירת התקופות, התימות, הטאפורות והגיבורים עוררו את מה שמכונה היום 'ניצני הרגש הלאומי'.
במזרח אירופה, בהתלהבות לא פחותה, תורגמו-עובדו הרומנים לעברית, שם ענו לצרכי תנועת התחייה.
שוב שוכתבה ההיסטוריה היהודית, לצרכים לאומיים במובהק.
יחד עם הרומן ההיסטורי העברי של מאפו ועם רומנים אנגליים פילושמיים, כמו עמק הארזים לגרייס אגילר, טנרקרד ודויד ארלואי לד'ישראלי, או דניאל דירונדה לג'ורג' אליוט הם תרמו ליצירתה של ספרות עברית לאומית חדשה.
הספרים המשיכו לצאת לאור בארץ, לפני קום המדינה ואחריה, והעניקו תשתית בעלת משמעות לספרי הלימוד ולמקראות.
לאחר שיצרו את 'היהודי החדש', השתתפו עתה ביצירת 'העברי החדש'.
דורות של בני נוער גדלו על פנתיאון 'גיבורי האומה', בלי לשער בליבם כי בר כוכבא 'נולד' בגרמניה.
ד"ר ניצה בן-ארי מרצה באוניברסיטת תל-אביב, עוסקת בחקר התרבות ובחקר התרגום, לצד מחקריה התיאורטיים בקשר שבין ספרות ואידיאולוגיה ובנורמות של תרגום, תרגמה ספרים במאנגלית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית.
ביניהם: ברלין אלכסנדר פלאץ, חמדת וג'אז לטוני מוריסון, הספר אשר לאמי לאלבר כוהן, כל אתמולינו לנטליה גינצבורג.
בן ארי עורכת הספרות היפה היוצאת בהוצאת זמורה ביתן.