“אנשי 'סימניה' היקרים,
בצערב רב וביגון קודר, אני נאלץ לבשר לכם שאני עוזב את אתר 'סימניה'. אבל אל דאגה, זה יהיה רק לשבוע. פשוט אני נוסע למחנה קיץ בצפון של הנוער העובד והלומד ובמשך שבוע שלם אצטרך לחיות בחוץ בלי מחשב, בלי טלוויזיה, בלי ספרים, בלי מזגן, בלי מיטה נורמלית וחדר נורמלי, וכמובן גם בלי המשפחה ובלעדיכם, חבריי ומכריי מהאתר.
והנה וידוי קטן: מעולם, אבל מעולם, לא הייתי מחוץ לבית, לבד, במשך יותר מחמש ימים. לכן, ההתרגשות בשיאה. השבוע הזה עומד להיות קשה ואינסטנטיבי לפי מה ששמעתי, אך גם כיפי ומרתק.
אז שלום לכם (ואני בטוח שנתראה), תאחלו לי מהר מהר בהצלחה ועוד שבוע אני אחזור כמו חדש!
*
ועכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם: 'למה הוא מודיע את ההודעה הזו בביקורת ספרים ולא באיזה פורום או קבוצה? ולמה עוד בביקורת על ספר שהוא קלאסיקה חד פעמית מאת ז'ול וורן?'
ואני עונה: 'לא יודע. יכול להיות שזה בגלל שלא אכתוב ביקורת במשך שבוע שלם ולא רציתי שתתגעגעו. ואולי גם בגלל שז'ול וורן היה האדם הראשון בעצם שנטע בתוכי את אהבתו למסעות ואת המשיכה אליהן.'
ואפשר לומר שהנסיעה שלי למחנה היא כמו מסע. מסע קשה ומפרף שאני אמור לעמוד בו בגבורה ושהוא רחוק מכל מה שהכרתי עד עכשיו. סוג של מבחן שמוכיח את היכולות שלי, ההישרדות שלי בשטח, את הבגרות שלי ובעצם בונה את חיי מחדש.
*
נ.ב- את כמות הלייקים והתגובות, אספור רק אחרי שאחזור מהמסע, כמו שנוהגים לספור את כמות הניצולים על גבי ספינה טרופה. וכידוע, כמה שיותר ככה יותר טוב...”
