מרקש, עיר בת אלף שנה, שתולדותיה שלובים בסיפורים ובסתרים בכיכר הגדולה של העיר, "ג'מע אל פנה, המוקפת בבתי קפה קטנים וציוריים, מעליהם מרפסות רחבות, שם יושבים מקומיים ותיירים, שותים תה ומשקיפים מלמעלה על הנעשה בכיכר. עלי שוטט בכיכר בעיניים טרוטות, רוצה לישון, אך אינו יכול להתיק עיניו מהכיכר, ולא רק הוא. כל העיר בכיכר. כל התיירים בכיכר. נדמה שכל העולם. השחקנים הראשים בכיכר הם רוכלים שונים היושבים בתוך מעגלים ומסביבם קהל. אוכלי זכוכית, קוסמים, מגידי עתידות, מספרי סיפורים, מרקידי נחשי - קוברה עם חלילים. רופאי אליל או מרפאי שיניים בשיטות עממיות, מוכרי אבקות: תבלינים, חינה, סיד וכל מני אבקות העושות פלאים, הכל טחון וכתוש עד דק. היו גם כאלה שלא מכרו כלום רק ישבו באמצע מעגל ומסביבם קהל. (מתוך אהבה אסורה)דויד אלמוזנינו יליד 1944 . עלה ארצה ממרוקו בהיותו בן עשר. החל לכתוב סיפורים בעקבות ביקור במולדתו הישנה אליה כל כך התגעגע. אסופת סיפורים קצרים המתארים בצבעוניות ובחום תמונות וזכרונות מממרוקו, מהעלייה לישראל ומהחיים בה מנקודת מבטו האישית. בסיפוריו נשזרים מנהגים, מקומות, מאכלים, יחסים שבינו לבינה, האהבה למרוקו ולישראל ועוד.