“אחרי כמה ימים
הבנתי
מה בדיוק הוא מזכיר לי.
אחרי חיפוש קצר
בתיקייה של אבא שלי
מצאתי את זה:

"ואקום בבוקר
ונשמתי הומה
יצירה חפצה
היא.
והנה עטי דל
ומוחי יבש.
זלגו דמעותי
אך הדיו
כמו לב אין לה
נתכנסה בקולמוס,
הן למוח יבש-
הועל לא תועיל.
ופתאום
ברק הבריק
ונשמתי עולזה.
הלא אוכל ללכת
בעקבות
המשוררים אשר
קדמוני
ומלאה הארץ
תנובת
יצירתם:

מילה לקחתי
ועוד
מילה, ואצרפן.
קשר ביניהן
אין.
ושוב מילה
ועוד מילה
רבות רבות.
פניתי ואתבונן
כי אין די
בערבובית מילים
לבדה
היות יצירה.
על כן לשורות חילקתין
אסטתיקה ולא
הגיון הנחתני.
ומדי שלש שורות
כאחד המשוררים
מילה אחת,
לבדה.
כותרת כתרתי
ואגמור,
ואתבונן בשירי בשום לב,
והנה הוא
כמיטב היצירה
בימינו."”