האם הפעלת הכוח האווירי על - ידי האמריקנים במלחמת המפרץ מהווה מהפכה בלוחמה? זו השאלה המרכזית העולה בספרם של תומס א' קיני ואליוט א' כהן. הכוח האווירי האמריקני תפס מקום מרכזי, מן ההתחלה, בהשגת היעדים המדיניים והצבאיים של ארצות - הברית ושל האו"ם במלחמה זו. הוא איפשר לבעלות - הברית לרכז את כוחותיהן, ובהמשך לפגוע קשות ביכולת הצבאית העיראקית. בכך סלל את הדרך להבסתה של עיראק בשדה הקרב. מחברי הספר, אליוט א' כהן, שעמד בראש "צוות סקר הכוח האווירי במלחמת המפרץ" ותומס א' קיני, שהיה חבר בצוות, מסכמים בספרם זה את עיקרי הסקר, ומסקנתם היא ברורה: למנהיגי ארצות - הברית בסוף המאה, יש באמת מכשיר צבאי בעל עוצמה נדירה בתולדות המלחמה. אך דיבורים לא רציניים בדבר שינוי מהפכני, מסתירים את המכשולים העומדים בפני שינוי אמיתי בניהול מלחמה, וגרוע מכך הם מסתירים את אופיה הבלתי מסודר והאכזרי של המלחמה עצמה. לשאלה מרכזית זו מתייחס מפקד חיל - האוויר, אלוף דן חלוץ, בהקדמתו לספר: הגדרתה של מלחמת המפרץ כנקודת מפנה בהפעלת כוח אוויר, בולטת על רקע המערכה ביוגוסלביה, בה הכוח האווירי לבדו היה וה שהביא להכרעה. זאת, אף מבלי שנדרשה הפעלת כוחות יבשה - למעשה התגשמות חזונו של דואה. מלחמת המפרץ לימדה אותנו גם על המגבלות בהפעלת הכוח האווירי... האם המלחמה הזו מבשרת שינוי במקומו של הכוח האווירי? כן! האם זו חדשה? רק למי שלא הפנים את התהליכים שעבר הכוח האווירי בעשורים האחרונים!