"מן המצר", נובלה של "מגילות חתוכות", היא מן הנובלות העזות שנכתבו בספרות העברית, ואולי היצירה הדרמטית ביותר של ברנר. מפנים סוערים בעלילה מסופרים בה בלשון שאין דומה לה, הנרתעת מכל סגנון, החושדת בלי הרף בעצמה. ברנר כת באת הסיפור הזה ב 1908, לאחר שעזב את לונדון, והדמויות הן מהגרים יהודים מרוסיה, המתגוררים ברובע וייטצ´פל הלונדוני. "המספר" הוא מוכר עיתונים, ורוב האחרים הם פועלי הדפוס של עיתון יהודי. מתוכם נגלית ומזדקרת דמותו רמת הקומה והמאירה של אברהם מנוחין, נערצו של המספר – איש מפוכח ושלם עם עצמו, שכבר ירד לתהום החיים והציל את עצמו משם. בתוך כל הצער והעיוות, בעולם של מלים ושמות וחזונות גדולים למיניהם, שאינם אלא תוויות כוזבות, חסרות כיסוי – חי מנוחין חיים צנועים של מעשים קטנים מקומיים, שהוא חש שאולי הן נכונים. אבל התנהלותו זו של מנוחין, שאינה מודרכת על ידי שום תיאוריה ותיכנון, תיפרם כשיחרוג מחיי עצמו וינסה לארגן נחמה קטנה בחייהם הנכזבים של גבר ושל אשה הרה מאחר.