בעידן של רעש בלתי פוסק, הודעות שלא נענות ומטרדי יומיום בלתי פוסקים, המשורר אבי לוי מציע אלטרנטיבה: לא לברוח – להישאר. להקשיב. לא לעשות גוסטינג, לא לאחרים, לא לעצמנו ולא לחיים.
בספרו החדש, בוא ניקח את זה אופליין, לוי ממשיך לבסס את קולו כאחד הקולות הכנים והישירים בשירה העברית העכשווית. זהו ספרו הרביעי, אישי וחשוף מקודמיו, והוא נכתב מתוך תקופה סוערת, פרטית ולאומית כאחת.
הספר מחולק לשלושה שערים: ״אנשים שהם שירה״, אשר נולד מתוך מפגשים המותירים חותם עמוק, ״אקורדים לשיר מחאה״, הנפרש על פני התקופה שלפני ואחרי אירועי אוקטובר 2023; ו״אני שירה״ – חזרה אל העצמי, או אולי המצאתו מחדש.
שם הספר, הלקוח מעולם ההייטק, נטען בספר במשמעות ייחודית, בתור מנגנון של דחייה, של השתקה, של הימנעות ממפגש אמיתי. לוי מנכס את הביטוי והופך בו – מתעקש על הנוכחות, על השיחה, על המבט הישיר.
אבי לוי (יליד 1969), מהנדס תקשורת סיב־אופטית מרמת גן, נשוי, אב וסב, הגיע לשירה דרך מסלול חיים שאינו ״ספרותי״ במובהק, ואולי דווקא משום כך שירתו מבקשת לפרק קטגוריות ולהחזיר את השירה אל מקומה הבסיסי: כאמצעי הישרדות.
לאורך השנים פרסם שלושה ספרי שירה והשתתף בסדנאות ובהקראות רבות, ובמקביל פעל לקידום השירה בזירה הציבורית. במרכז ספרו החדש עומדת תפיסה פשוטה אך רדיקלית: האדם בא משירה, והשירה היא מחאה בפני עצמה.