בדרכי להמשך לימודיי בלוס אנג’לס עצרתי בלונדון לבקר את אימי. לא התראיתי עימה מאז עזבה את הארץ בתחילת שירותי הצבאי. מצאתי אותה בתחילתו של רומן לוהט למדי עם ג’נטלמן אנגלי נאה למראה בשם קנת.
עברו שנים רבות מאז התגוררנו זה במחיצתו של זה, שנים שיצרו כמה אפיזודות מוזרות.
לאחר מקלחת ראשונה בדירת המרתף הקטנה שלה ברובע צ’לסי, בעודי מנגב את גופי, נפלטה לפתע מפיה קריאת בהלה רמה שהקפיצה אותי: מראה חזי, שעם השנים הפך שעיר ומתולתל, עורר בה תדהמה.
אימי ידעה מה היא רוצה, אך עדיין נהגה כנערה מתבגרת.
במילים אלה פותח עודד שי את המֵמוּאר לאס פאלמאס פינת הוליווד וכתובות אחרות, ומייד ניתן לחוש בדי-אן-איי של הספר הזה: מערכת של סיפורים אוטוביוגרפיים שכולם סבוכים עד כאב, הנכתבים בהומור חריף. שי מתנייד בין ילדותו בצל הורים קשוחים, ילדותיים וזרים זה לזה, לבין נעוריו המחוספסים, שבמהלכם שילם את מחיר התעוזה והחופש, ובגרותו, שהיא כולה פיכחון מורכב ומרובד. במבטו הצלול והישר ובזיכרונו הצבעוני והחי מצטרפים כל אלה לכדי דיוקן מסקרן ויוצא דופן.
עודד שי, יליד חיפה, למד בבתי ספר רבים ברחבי העולם מאנקרה וברמינגהאם עד לוס אנג’לס. היה אלוף ישראל בטניס, שחקן נבחרת דייוויס של ישראל ואלוף הנוער. בעל תואר ראשון בהיסטוריה ובמדעי המדינה ובעל תואר שני במִנהל עסקים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס. כיום בעל מכון ”מרקטסט” לייעוץ ולמחקר ארגוני. הוא מתגורר בתל אביב, אב לשלושה, ופרסם עד כה שני ספרי שירה. זהו ספר הפרוזה הראשון שלו.