"המאה התשע־עשרה הארוכה", כך מכונה התקופה רבת-התהפוכות שהחלה עם המהפכה הצרפתית והסתיימה במלחמת העולם הראשונה. בזמן הזה התעצב העולם המודרני המתועש, והתהוו רבות מתפיסות העולם הפוליטיות, התרבותיות והמדעיות, בהן הלאומיוּת, הליברליזם, השמרנות, הסוציאליזם והדרוויניזם.
תקופת הנאורות במאה השמונה־עשרה הציבה את החזון של "חינוך המין האנושי", והמהפכה הצרפתית הייתה מעבדה פוליטית, שבה נוסו כמה מן השיטות הפוליטיות המודרניות; אבל רק במאה התשע־עשרה יושמו ניסויים אלה בהיקף ובהצלחה גדולים.
התעוררות דתית ופנייה אל העצמי האינדיווידואלי והלאומי היו המגמות התרבותיות שהתבטאו בתנועת הרומנטיקה. השיבה אל הדת התרחשה עם התגברות השמרנות הפוליטית, שהדגישה יסודות של מסורת, דת ושפה. אבל זה היה גם זמנן של מהפכות מדעיות וטכנולוגיות. המודרנה, על אוסף רעיונותיה, הייתה לנוכחות מוחשית בחיי מיליונים. אירופה רוצפה במסילות ברזל וכוסתה בערפיח שנפלט מארובות. קולוניות הוקמו באפריקה, וסחורות שונעו בהיקף רחב בספינות קיטור. מהפכות לאומיות טלטלו את הממלכות השושלתיות, ואיכרים נאלצו לעבוד בבתי החרושת. עם התיעוש ופיתוח מקורות האנרגייה הושגה הבנה חדשה של ה'קִִִדמה' בתור התפתחות טכנולוגית ושליטה גדלה והולכת בטבע; אלא שבעקבות דרווין, קושרה הקִִדמה החברתית גם עם רעיונות אבולוציוניים וגזעניים.
כרך זה – השלישי בסדרת 'תולדות הרעיונות' – מציג לפני הקורא העברי כמה ממערכות המחשבה המרכזיות של תקופה זו