*3 ספרים במארז*
הספר האדום
אמצע המאה העשרים. המלחמה הקרה. היהודים מקימים מדינה, וצריכים לבחור צד.הבחירה בין ברית המועצות לבין ארצות הברית תקבע את דמותה של החברה הישראלית: האם זו תהיה חברה סוציאליסטית, אידיאולוגית, מגויסת – או חברה קפיטליסטית, מערבית, בורגנית. זהו סיפורם של שלושת אדמו"רי השמאל הישראלי – יצחק טבנקין, מאיר יערי ומשה סנה – באותן שנים גורליות. ביד אמן ובפרוזה דקה כבסיפור המקראי, משרטט אסף ענברי את פועלם ואת נפשם השסועה, המתייסרת בין חלומותיהם המשיחיים על גאולת האדם לבין ההתפכחות הכואבת והמרה מהקומוניזם הסובייטי; בין מסירות לרעיונות נאצלים לבין קנאות חשוכה ולעתים אף רודנות בחיי היום-יום. זוהי יצירה ספרותית מעוררת סערה רגשית, היסטורית ואף עכשווית, המציבה בפני קוראיה שאלות מורכבות על נאמנות ובגידה, ציונות ויהדות, אמונה וכפירה. 
דב אלבוים


את עוד תתחרטי על זה
"אז מה, פישמן?" וייס פונה אליי. אנחנו יושבים ברכב ומתצפתים על תחנת האוטובוס. "השמנת קצת, אה?" אני משפילה את עיניי אל עבר בטני ומרימה אותן שוב במהירות, אבל וייס כבר קלט אותי. "את לא נעלבת, נכון? אל תהיי כזאתי רגישה, אני אומר את זה מדאגה. שלא תהיי מהנשים האלה שמתחתנות ומפסיקות להשקיע בעצמן. את יודעת מה קורה להן, נכון?" הוא לא מחכה לתגובה וממשיך, "הן מתעוררות יום אחד במיטה ריקה. ככה זה כשאוהבים פחמימות יותר מאשר את הבעל." זה לא מפחמימות זה מההורמונים, אני רוצה להגיד לו, אבל שותקת. גם ככה הוא חושב שרק באג במערכת גרם לאישה להתחרות איתו על הקידום. אם הוא יגלה שאני בטיפולי פוריות זה יהיה מבחינתו אישור שהתפקיד בכיס שלו, והוא יהפוך עוד יותר זחוח מהרגיל, אם זה בכלל אפשרי.
אבישג פישמן היא לוחמת מוסד מוערכת, שמשתדלת לאזן בין קריירה תובענית לטיפולי פוריות. הג'גלינג נעשה כמעט בלתי אפשרי, כשהיא מקבלת הזדמנות קידום לתפקיד שהיא חושקת בו. גל וייס, שמתמודד מולה, משוכנע שהתפקיד צריך להיות שלו, הרי הוא יודע לשבות בקסמו את מי שצריך, להפעיל קולגות, סוכנים וסתם זרים שעשויים להביא תועלת. רק בדיקת הפוליגרף התקופתית שהוא מתקשה לעבור, עומדת בינו ובין הקידום.כשפישמן וּוייס נשלחים כזוג למשימת ריגול ברומא, הכול מתחיל לבעבע בתוכם וסביבם: טיפולי הפוריות של אבישג, שלא מצליחה להחליט מה חשוב לה יותר, האימהוּת או הקידום; הסוד של וייס שמאיים להרוס את הקריירה שלו; המתח ששורר בין שניהם, ומעל הכול - הפצצה המתקתקת שעליהם לנטרל.  "את עוד תתחרטי על זה" הוא רומן אלגנטי ואינטליגנטי, מענג וביקורתי. הוא מהיר ועצבני כמו אבישג, קשוח ומלא הפתעות כמו וייס, והוא כתוב נפלא: הדמויות שלו נכנסות אל הלב, העלילה דינמית ומפתיעה, ויש בו עצב וצחוק, יופי ותנועה.  
נועה שלו היא פסיכולוגית תעסוקתית. בעברהּ עבדה בשירות הביטחון הכללי. זהו ספרה הראשון. 


ביוטופ
מר ז'וזף שימל – פרנקופיל, לוּזר שפוטר מעבודתו כמורה מן החוץ בחוג הכושל לתרבות צרפת באוניברסיטה – הולך ומסתגר בהישג הנדל"ני שלו, דירה במרכז ההמולה התל־אביבית בלב פקק תנועה נצחי, שבה הוא מוגן היטב בין חפציו ושכיות־החמדה שלו, תוך השתקה של החוּץ וחסימת מראותיו וזיהום האוויר שבו. הוא חי חיים שבהם "המשימה היחידה שהוא מטיל על עצמו כאדם היא לגור, עם כל תחזוקת הבית ותכולת הבית הכוללת גם אותו"; לדידו הבית הוא־הוא מהות הקיום, "מה שיש לך בחיים הוא מה שיש לך בבית ומה שיש לך בחנייה של הבית".  'ביוטופ' מזמן לנו אנטומיה מבריקה של האבסורדים של 'הזהות הנדל"נית', תופעה ישראלית מובהקת, הנצבעת כאן בגוני הפואטיקה הקסטל־בלומית. ז'וזף שימל, היוצא מדירתו רק לסידורים הכרחיים ולטיולים שמכתיבים לו צרכיו של הכלב דמוי התחש שאימץ, אינו מתרחק מן הסביבה הסמוכה של לונדון מיניסטור, אך סביבה זו מספקת לתצפיותיו הפדנטיות אינספור הומלֶסים ססגוניים, תשליל הזהות הנדל"נית, אשר עושר המאפיינים הייחודיים של כל אחד מהם הוא מתענוגות הספר. כל המשועבדים הללו לנכסיהם (או להיעדר־נכסיהם), יחד עם הדיירים של שני מִגדלי העשירים המככבים בספר, מאפשרים לקסטל־בלום לקטלג שורת קלישאות של "הביוטופ" התל־אביבי. את הריאליזם המוקפד כביכול של תיאורן מלווה קריצה של סוריאליזם עליז ומפתיע.
עלילת הספר מואצת כששימל מתחיל לצאת מן הבית כדי לבַיֵת בישראל עולים מצרפת, ובעיקר כשמתאחדות הזהות הפרנקופילית שלו עם זהותו כבעל בית: הוא יורש בית בנורמנדי. עד מהרה פולשת לחייו ומתנחלת בהם דרמה יוצאת־דופן של נְכָלים, בעלת אקלים פוליטי, ההולכת ומפקיעה ממנו את נכסיו ומותירה אותו כמי שכבר אינו מסוגל להתחבר לעצמו.
בסופו של דבר הופך האנטי־גיבור חדל־האישים של 'ביוטופ' לדמות מעוררת אהדה, שתהפוכותיה נוגעות ללבנו, וגם בזכותו מצטרף הרומאן לשורה הראשונה של ספריה הבלתי־נשכחים של קסטל־בלום.