1 הֲכִי טוֹב שֶׁיֵּשׁ


כְּשֶׁאֲנִי חוֹרֶזֶת חָרוּז, צוֹרֶבֶת שׁוּרָה,


אַף פַּעַם אֵין לִי מֻשָּׂג כֵּיצַד,


זֶה נִקְרָא אוֹ נִשְׁמַע.


אֲבָל אֲנִי כּוֹתֶבֶת, כַּנִּרְאֶה זֶה בְּדָמִי,


וְאַחַר כָּךְ כּוֹסֶסֶת צִפָּרְנַיִם


גַּם זֶה דֵּי טִבְעִי.


וּכְשֶׁאַתָּה מוֹחֵא כַּף, זֶה מְאוֹד מְרַגֵּשׁ.


כִּי אַתָּה הֲכִי אֲמִתִּי, הֲכִי טוֹב שֶׁיֵּשׁ.


יֵשׁ קוֹרְאִים מִכָּל הַסּוּגִים.


קַנָּאִים לַמִּלָּה הַכְּתוּבָה,


לְסִימָנֵי הַפִּסּוּק וּנְקֻדּוֹת הבג״ד,


קַמְצָנִים לִמְשׁוּבַת אַהֲדָה.


אֲבָל אַתָּה קוֹרֵא בִּקְפִידָה מִלּוֹתַיי,


מְנַסֶּה לְהָבִין מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי וּמִלְּפָנַי,


וְאוּלַי אַתָּה לֹא מַעֲרִיךְ עַצְמְךָ, כָּרָאוּי


אֲבָל בִּשְׁבִילִי


אַתָּה הֲכִי טוב שֶׁאֶפְשָׁר.