לפני 20 שנה נחתו מטוסו של הנשיא סאדאת בנמל התעופה בן-גוריון. שנתיים לאחר מכן נחתמו הסכמי השלום ונפתחו שגרירויות בקהיר ובתל אביב. ישראל ייחלה לפתיחת עידן חדש של ידידות וקירבה עם מצרים. זה לא קרה. השלטונות המצריים הגבילו, בלמו וריסנו כל ניסיון לנורמליזציה אמיתית ביחסים עם ישראל. בשיחות גלויות-לב הם הודו כי זו מדיניות מודעת ומכוונת. אפרים דובק ששירת כציר (מס 2) בשגרירות הישראלית בקהיר בימיה הראשונים, בשנים 1980-1983 . וכשגריר כעשור שנים לאחר מכן, מנתח בצורה מפוכחת את מסכת היחסים בין ישראל ומצרים. "לדובק כל הכישורים להביא לציבור בישראל את כל השלבים והנפתולים של המסכת המרתקת הזאת", כתב ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר, יצחק שמיר, בהקדמתו לספר. מסקנתו של דובק היא בעתיד הנראה לעין אין סיכוי לשינוי של ממש ביחסים אלה, ומוטב שישראל תפסיק להתייחס ל"ירקות" המצריות כאילו הן גשם. ועם כל זאת, כפי שמרמז הספר, הוא רואה בשלום עם מצרים נכס חשוב ביותר לישראל שיש לקיימו, לשמרו ולטפחו, חרף כל הקשיים.