“ספרון שאספתי אצלנו במדף הספרים בעבודה שמישהו השאיר, שמחה לכתוב ביקורת ראשונה ולהמליץ על הספר.

את הספר הוציאו המשפחה אחרי שציונה לוי-לירון נפטרה ולא הספיקה לראות.
ציונה מספרת כמו כותרת הספר, על שכונת הארגזים בתל-אביב, איך התחילה השכונה, שהיא בעצם שיטה לתת חלקה למשפחות שהגיעו ועם הקונטיינר שלהם לבנות בתים, הקירבה בין השכנים למרות הקשיים הייתה מאוד קרובה ועזרה הדדית ביניהם.

כמובן שבעלי הממון רוצים את השטח היקר הזה, ועד היום מנסים להעיף אותם משם, כמו שקורה בדרום תל אביב.
את הסיפורים הכתובים בספר לא אגלה, כיוון שאני מאמינה שאתם חבריי צריכים לקרוא.

ספרון לא עבה אבל עם המון אהבה למקום, לאנשים, למשפחה.
זה אחד הספרים שמאוד אהבתי לקרוא ויישאר בספריה ולא יעבור הלאה.

בשנים האחרונות חוץ מספרי פנטזיה שאני קוראת בשביל לצאת מהמציאות המרה שלנו, אני קוראת המון ספרות ישראלית, ודווקא הסופרים הלא "נחשבים" לדעתי כותבים הרבה יותר מעניין, וספרון זה מציין את זה.

לקראת יום הכיפורים מאחלת לכולם גמר חתימה טובה, שכל חטופינו יחזרו בשלום ושהצרות שלנו יהיו למצוא ספרים מיוחדים. שנה טובה. וחפשו את הספר.”