סופרת, מתרגמת ועיתונאית.
נולדה (1935) בעיר נֶגוֹטִין שבמזרח סרביה לאב יהודי יליד בודפשט,
שמשפחתו עברה להתגורר בוורשץ,ולאם סרבית ילידת וורשץ.
סיימה בלשנות מזרחית וספרות באוניברסיטת בלגראד ובשנים 1959-1957 שהתה בירושלים ולמדה עברית וערבית.
עלתה ארצה ב-1992.
מ-1960 עבדה בטלוויזיה של בלגרד, תחילה במערכת מדור התרבות ולאחר מכן בביטאון "RTV Teorija i praksa", שאותו ערכה במשך עשרים שנה.
כתבה ערכים בכמה אנציקלופדיות ובהם הערך "ספרות יהודית ביוגוסלביה" באנציקלופדיה יודאיקה;הערך על הספרות העברית באנציקלופדיה בהוצאת פרוסווטה (1969); ועל סופרים בני זמננו בישראל בלקסיקון הקרואטי הכללי (1996).
פרסמה ביוגוסלביה ספרי פרוזה: "לאה שטרסר" (1980), "כמו"(1983), "קולות מהגולה" (1985),"מכתבי מילנה לקפקא" (1988), "הכוזרים או התחדשות הרומן הביזנטי – שיחות עם מילורד פאביץ'" (1990)"בשנה הבאה בירושלים" (סיפורים) (2000),"להיות ולהישאר בחיים בטלוויזיה" (ראיונות) (2004),"הייתי הים שלך" (המכתבים לפרנץ קפקא) (2005), "האי-ציות הצהוב" (שם של פרח) (רומן) (2006),"מילון עברי-סרבי" (30,000 מילים) (2007), "הרומן של הקריאה(מאמרים) (2008),
"תמיד כאן, לפעמים שם" (מאמרים על אירועים בתרבות וספרות)(2007).
תרגמה מעברית את הרומנים:"באדנהיים" (1989) מאת אהרון אפלפלד. "דבש אריות"(2006)מאת דויד גרוסמן, "התכשיט"(2004) מאת שולמית לפיד.
ב-1993 פרסמה בהוצאת התאחדות עולי יוגוסלביה מילון עברי-סרבוקרואטי וסרבוקרואטי-עברי למתחילים ובו כ-5,000 מלים.
ערכה ותרגמה אנתולוגיה של סיפורים ישראליים קצרים (1995); מבחר שירה ופרוזה ישראלית (1995)וכן קובץ מאמרים פרי עטו של שמעון פרס (1999).
תרגמה לסרבית גם את עבודת הדוקטור של לילי הלפרט-זמיר, העוסקת ביצירותיו של דנילו קיש.
מבחר מסיפוריו של גדעון תלפז (2003).
זכתה בשנת 1996 בפרס משרד הקליטה על כתב היד "שוב בירושלים".
תרגומיה מתפרסמים בכתבי עת מפורסמים בסרביה והיא חשפה יוצרים ישראלים רבים לתרבות העולמית.
סיפוריה תורגמו על ידה לעברית ופורסמו בכתבי העת 'מאזניים', 'עיתון 77' ו'מאסף ירושלים'.
"דווקא פתאום" ספרה הראשון בעברית מכיל קובץ סיפורים שנכתבו לאורך שנים.
סיפורים על החיים ביוגוסלביה ובארץ ישראל.
הסיפורים התפרסמו במקור בסרבית בספר "בשנה הבאה בירושלים" בשנת 2000.
חלק מן הסיפורים בספר התפרסמו בכתבי עת לספרות בישראל.