“את "תהילה" קראתם?
בין אם המורים שלכם לספרות לא הצליחו להמאיס עליכם את הסיפור הקצר של עגנון, ובין אם קראתם אותו מאוחר יותר, אולי אתם זוכרים ממנו את המקרה המרומז של בתה המשומדת של הגיבורה. מתברר שהאיזכור הכביכול צדדי הזה לא רק שופך אור חדש על כל הסיפור של עגנון ועל דמותה של תהילה, אלא גם מבוסס על סיפור אמיתי שהתפרסם בעיתונות העולמית בסוף המאה ה-19. יתר על כן, המקרה המפורסם הזה הצטרף לעוד מאות מקרים דומים, אשר גרמו לבושה ולעוגמת נפש גדולים לקהילה היהודית-אורתודוכסית ברחבי גליציה בתקופת השלטון האוסטרו-הונגרי.
"בעיית הבנות" או "שאלת הבנות", היא פרק מביך בתולדות היהדות האורתודוכסית הפולנית; מביך, לא רק מפני שהבעיה היתה תולדה של האפלייה המובנית של נשים בקרב הקהילה היהודית החרדית, החסידית והמתנגדת כאחת, אלא גם בגלל חוסר היכולת של החברה הזאת לתת תשובה לבעיה בזמן אמת, בגלל חילוקי דעות פנימיים ויוקרה של רבנים. בערך באמצע המאה ה-19, החילה האימפריה האוסטרו-הונגרית את חוק חינוך החובה על כל השטחים שהיו תחת שליטתה. הבנות והבנים כאחד, היו צריכים לבקר בבתי ספר וללמוד שפות, חשבון, ספרות והיסטוריה מקומית לצד לימודי דת. מבחינת הקהילות היהודיות האורתודוכסיות היה מדובר בלימודים כלליים, כלומר, לימודי חול, והן נזעקו להגן על בניהן מפני החשיפה המזיקה הזאת ומפני ביטול תורה. הבנות, לעומת זאת, נשלחו ללא חשש לבתי הספר הציבוריים והפרטיים-קתוליים שנפתחו באותה תקופה. החברה האורתודוכסית דגלה במשפט התלמודי המפורסם ממסכת סוטה, ”כל המלמד את בתו תורה כאילו לומדה תפלות”, אבל הדברים התייחסו ללימוד תורה, והעניין כאן הוא בלימודי חול - איזה נזק כבר יכול להגרם לבנות מקצת שפות זרות וחשבון? לחברה היהודית היתה אפשרות מבחינת השלטונות לפתוח בתי ספר פרטיים יהודיים, שילמדו את תכני החובה על פי חוק לצד תכנים יהודיים מסורתיים, אלא שהאורתודוכסים בחרו שלא לעשות כן משום האיסור על נשים ללמוד תורה. כך קרה שמספר לא מבוטל של בנות יהודיות אורתודוכסיות ממשפחות אדוקות נטשו את מסורת האבות, ברחו מביתן, וחלקן אף המירו את דתן לנצרות הקתולית.
הספר הוא ספר היסטוריה רציני ומעמיק, אבל קריא ומרתק להפליא, שעוקב אחרי שלושה סיפורים פרטיים של בנות בורחות שכאלה, שיש עליהן תיעוד משפטי ועיתונאי נרחב. הפרק הראשון מבהיר את שורשיה של "שאלת הבנות", שלושת הפרקים הבאים מיוחדים כל אחד לסיפורה הפרטי של נערה בורחת, הפרק החמישי מציג את התופעה כפי שהשתקפה בספרות התקופה, והפרק השישי מספר על הפתרון המאוחר - רשת בתי הספר לבנות "בית יעקב".
למתעניינים בתקופה מנקודת מבט נשית ייחודית ומסקרנת, הספר הזה הוא פנינה אמיתית, בעיקר הפרקים המתארים את "בעיית הבנות" והפרקים העוסקים במקרים האישיים.
מומלץ בחום.
נ.ב. יש לציין את התרגום הקולח של יפתח בריל, ואת העובדה שהספר מוגה בצורה פנטסטית.”