ספרה של שרה אברהמי, מציג את סיפור המורשת העשירה של יהודי איראן, אחת הקהילות הגדולות והמפוארות מבין הקהילות היהודיות שנותרו באסיה. שרה אברהמי נולדה במעברת קסטינה (כיום קריית מלאכי) להורים שעלו כחלוצים מאירן בשנת 1951. בהיותה בת שש עברה המשפחה לגור בשכונת התקווה. ההורים עבדו קשה בעבודות מזדמנות עד שמצבם הכלכלי השתפר. עם השנים הבית התנהל לפי המסורת של אירוח חם, בית פתוח, מוסיקה פרסית שהושמעה בבית תדיר. בני המשפחה הגיעו לביקור, ישבו, שרו ורקדו עם משקה ערק או קונייק לצד מזטים. השפה היפה, הביטויים והפתגמים שולבו תמיד בשיחה. כל העושר הלשוני של השפה נצרב במוחה ולפיכך פרק נרחב של הספר מוקדש ליופי ולייחוד זה. לכן הקימה שרה בפייסבוק את קבוצת "מורשת פרסית" כבר למעלה מעשר שנים. אלפי חברים הצטרפו וביקשו לדעת וללמוד על העושר התרבותי הזה. ברבות השנים, בכור ההיתוך של קיבוץ הגלויות, הדורות הצעירים כבר לא דברו פרסית עם ההורים. השפה הלכה והישתכחה. הצעירים נשארו עם המוסיקה האהובה. וכאן עלו הרעיון והצורך החשובים להעלות על הכתב ולהזכיר תרבות לשונית יפה, מיוחדת פשוטה ועממית.