"צווארינו נתונים בלולאות חנק, כאשר הלחץ שוכך לרגע אנו פולטים צעקה. אין להמעיט מחשיבותה. פעמים רבות בהיסטוריה הדהדו צעקות כאלה; זמן רב הן הדהדו לשווא ורק הרבה מאוחר יותר הן עוררו הד..." (גוּסְטָבָה יַארְצְקָה, חברת ארכיון "עונג שבת" בגטו ורשה)
במעמקי המצוקה שבה היו היהודים שרויים בימי השואה נכתבו כתבים והשתמרו בתור צו זיכרון וצו המשכיות שנשלחו אלינו, הדורות הבאים. ככל שאנו מתרחקים בשנים ממאורעות השואה, עלינו להמשיך לבנות ולקיים זיכרון שואה בעל משמעות ולהדהד את הקולות שנשתמרו. האסופה קולכם שמעתי מביאה את קולותיהם של נספים ושל ניצולים שכתיבתם בימים של כאוס ואפלה מלמדת על תעצומות נפש ועל הניסיון רב ההשראה להמשיך ולדבוק בערכים יהודיים ואוניברסליים ולשמור על צלם אדם. הקולות המרגשים משולבים בשירים ובכתבים ומלווים בתצלומים אותנטיים מן התקופה וביצירות אומנות מאוספי יד ושם. האסופה הייחודית הזאת מהווה עוגן לערבי זיכרון. היא מזמנת שיח במעגלים פרטיים, משפחתיים וחברתיים, ומאפשרת קריאה והתבוננות אישית וקבוצתית הנוגעת בזיכרון המשפחתי, הקהילתי והלאומי.