1.
נקודת בראשית
פואטיקה של מדע
האסטרופיזיקאי האמריקאי הנודע ניל דה־גראס טייסון (Neil deGrasse Tyson), בפתיחת ספרו אסטרופיזיקה לאנשים ממהרים, כותב כי בראשית, לפני כארבעה־עשר מיליארד שנים, כל המרחב וכל החומר וכל האנרגיה של היקום כפי שאנו מכירים אותו היום, היו כלואים בנפח של פחות מאחד חלקי טריליון מגודלה של הנקודה המסיימת משפט זה.
עובדת קטנותו של היקום שלנו בהיותו באינקובטור הקוסמי הייתה ידועה לי, אך איכשהו, ההשוואה לנקודה שבסוף המשפט כה השפיעה עלי עד כי הפסקתי לקרוא והתחלתי לבהות בה ולנסות לדמיין נקודה הקטנה פי מיליון ממנה ואז לחלק את הנקודה החדשה, שאותה כלל לא הצלחתי לדמיין, שוב במיליון, שזה כבר ממש בלתי נתפס, ואז לנסות להבין שכל מה שיש ביקום או היה בו או אי־פעם יהיה בו, היה פעם מצופף בנקודת פלא קוסמית, שהייתה כה קטנה עד שבעצם כמעט שלא הייתה.
כלומר, אם נאמין למדענים, לפני מיליארדי שנים שכנו להם, בנקודה הזאת, בצפיפות פחות או יותר אינסופית, כל הקווארקים והלפטונים והבוזונים והאלקטרונים, קרינת אלפא וקרינת בטא וקרינת גמא, הכוח החלש והכוח החזק, אטומים של הליום ומולקולות מים ומולקולות DNA, כרומוזומים וחיידקים, תאי דם ואמבות, נמלים ויתושים, פולי קפה ועלי תה ועלי שלכת וטיפת מים המתכוננת להיפרד מעלה של לוטוס, אני ואת ואתה וכל התינוקות שנולדו אתמול וכל האנשים שכבר הלכו לעולמם, ג'ירפות ופילים ודולפינים ולווייתנים כחולים וארגנטינוזאורוס וטירנוזאורוס רקס, כלבת הפקינז שולה שחיה בביתי וכל גורדי השחקים של הונג קונג ושאנגחאי עם כל מי שמתגורר בהם, רכבות ומטוסים ופסל החירות, הפירמידות של גיזה ומקדשי בהגאן, מדבר סהרה והגנים התלויים בבבל, גלי צונאמי ושקע מריאנה, חוקי מתמטיקה וחוקי חמורבי והחוקים המופלאים של משחק השחמט, ספר זה וכל הספרים שראו אור ויראו אור, אור הירח וסונטת אור הירח וכל הפסנתרים והכינורות, הרקוויאם של מוצרט וכל הפרלינים הנושאים את שמו, כל פריחות הדובדבן וכל לשונות העולם, כל החיוכים והחיבוקים, דמעות של שמחה ודמעות של צער, נהרות של אושר ואוקיאנוס הסבל, טוב לב מקרי חסר כל היגיון ואכזריות אין־קץ, השפעת הספרדית ומגפת הקורונה, מלחמות אחים ומלחמות עולם, כל סרטי הוליווד ובוליווד, אבק הכוכבים שממנו נוצרו כל בני המין האנושי ואבק אנדרומדה ושואב האבק הרובוטי שמדי פעם מסתובב במרתפי, כל המחשבות והתקוות והאכזבות, אגם קומו וכל העיירות הציוריות שעל גדותיו, כל הספינות וכל העפרונות, ציפורי טרף ונמלי תעופה, כל הרשימות וכל החלומות, תחתונים וחזיות, כדור הארץ ומאדים ונפטון ואורנוס והשמש וכל שביל החלב, כוכב אנטארס ועוד איזה שלוש מאות ועשרים סקסטיליון כוכבים עצומים בגודלם המשתתפים במופע הריקוד הקוסמי המופלא אשר את שמותיהם איש אינו מכיר מפני שהם עדיין ממתינים למתן שם...
וכל זה היה בצורת איזושהי אנרגיה בתוככי נקודה כה קטנה שלמעשה היא כלל לא הייתה ואיש אינו יודע מי או מה ברא אותה וכיצד ומדוע.
האין — ניסוי מחשבה בסגנון בודהיסטי
דמיינו שבלחיצת כפתור, בתוך שבריר שנייה של שבריר שנייה, אתם יכולים לסיים את הקיום של היקום. לחיצה קטנה ופוף... כל החי והצומח והדומם ייעלמו לתוך האין. ההתרחשות תהיה כה מהירה עד כי איש לא יחוש כאב, איש לא יֵדע כלום. נגיעה רכה אחת ואין עוד דבר או חצי דבר או רסיס דבר. ולא יהיה עוד סבל. לא יהיה.
מפתה?
גם פרפרים ייעלמו...
1,000 דרכים להיות מאושר
באתר אינטרנט המוקדש להיסטוריה עתיקה קראתי שבתוך אחת הכניסות לחומה הסינית הגדולה, בקרבת העיר טיאנג'ין (Tianjin) ובסמיכות לגן של מאו, ישנו קיר ועליו מוצגים 1,000 סימני כתב סיניים המציינים מצבים שונים שגורמים להרגיש רגע של אושר/ שמחה/ נחת/ התמוגגות/ סיפוק/ עונג/ התענגות/ הנאה/ שלווה, ומזכירים לאנשים מדוע ולמה כדאי לחיות.
ברשת האינטרנט אפשר למצוא תצלומים של הקיר הסיני הזה, "קיר האושר", העמוס בסימני כתב ציוריים בצבע אדום המלאים יופי ומסתורין. אין לי שמץ של מושג מה באמת מציינים סימני כתב אלה, אך בתור חסיד נלהב של רשימות (אני בטוח שכבר עליתם על כך) ניסיתי להרכיב רשימה צנועה של רגעי נחת משלי.
הנה היא:
חיבוק של אימא, הפעם הראשונה שקראו לי אבא, הפעם הראשונה שקראו לי סבא, צחוק מתגלגל של תינוק, לצחוק עד דמעות, מקלחת בוקר בזרם מים חזק במיוחד, ניחוח של פאי תפוחים שנאפה בתנור רגע לפני יציאתו לאוויר המטבח, הנכדה שלי שוכבת על הבת שלי אשר שוכבת על הספה בסלון ביתי ושתיהן מנמנמות, להתבונן בריקודם של פתיתי שלג לאורם של פנסי הרחוב, להיות לעזר, לדעת שיש לך חבר, לדעת שמישהו יודע שאתה חבר שלו, נסיעה בכבישים צדדיים בטוסקנה, צלילה עם הדולפינים הנבונים והחביבים, שחיית לילה בעירום, קבוצת הכדורסל שאני אוהד מנצחת במשחק גמר האליפות על ידי זריקה מחצי מגרש על הבאזר, לחלום בהקיץ, לטייל בשבילים חדשים, לנסוע ברכב גולף בין מקדשי בהגאן ואז לראותם ממעוף של ציפור, להתעורר משינה ליד אדם שאוהבים, קפה של בוקר עם אותו האדם בגינה של ביתי, להיות חלוץ ופורץ דרך, להיות חלק מדבר־מה חשוב, להחזיק ביד עותק של ספר חדש שכתבתי, מופע ארובטיקה של להקת עגורים, שיחות עם חברים, שיחה בגובה עיניים עם ילד קטן, לשמוע את הרופא אומר כי אין שום צורך בניתוח, שקיעת שמש בסידונה, "משהו קר בלב המדבר", גשם ראשון, ריח של יער לאחר גשם, לומר אני אוהב אותך, לשמוע אני אוהבת אותך, להיתקל בזוג קשישים שיושבים על ספסל ומדברים ביידיש בניב של סבא וסבתא, ארוחות משפחתיות של שישי בערב, לשבת בכיסא בים בדיוק בנקודה שבה הגלים פוגשים את החוף, עיסוי איורוודה בחדר אפוף ריח של קטורת ושמן שומשום, שינה רבה וערבה לאחר יום מפרך, כלב שמנתר באוויר מרוב שמחה כאשר אני חוזר מן העבודה, לחזור הביתה, מעשה אהבה...
מי יכול לומר שרגע מאושר אחד ויחיד של אהבה או אפילו רגע בו אנו מטיילים בבוקר בהיר ונושמים את האוויר הקר אינו מצדיק את כל התלאות וסִבלות החיים?
אריך פרום
אחרי ניסוי המחשבה הבודהיסטי המטריד למדי יהיה זה רעיון לא רע להרכיב רשימה משלכם. אתם מוזמנים להשתמש ברשימתי כטיוטה, ולמחוק ולהוסיף כאוות נפשכם.
