1919. הטראומה של מלחמת העולם הראשונה עדיין טרייה אצל הגרמנים והאוסטרים, הצד המפסיד במלחמה. ארבעת גיבורי זמן הקוסמים, כמו רבים אחרים, מוצאים את עצמם על פרשת דרכים. ולטר בנימין, ששׂרד את מגיפת השַפּעת הספרדית, עומד מול הלחצים של אביו השתלטני, ומנסה להתמודד עם בעיות פרנסה ולפלס לו דרך כלשהי אל האקדמיה; לודוויג ויטגנשטיין, בן לאחת ממשפחות התעשיינים העשירות באירופה, מוותר על חלקו בירושה כדי להקדיש את כל זמנו ומרצו לחתירה אל בהירות מוחלטת בחשיבה הפילוסופית; ארנסט קסירר, מן הפילוסופים המובילים של התקופה, עוסק במרץ רב בהוראה, במחקר ובכתיבה, וחולם על המשך הקריירה באוניברסיטה של המבורג; ומרטין היידגר, שהתחמק מפעילות קרבית במלחמה על־ידי כך ששירת כמטאורולוג, שוקד על קידום הקריירה האקדמית שלו, מהלך שיביא אותו להתמודדות חזיתית עם קסירר, הבכיר ממנו.
זוהי נקודת הפתיחה לדרמה אנושית ואינטלקטואלית רבת־פנים שתימשך עשור שלם – עד לשנת 1929, השנה של המשבר הכלכלי העולמי. הדרכים של כל אחד מן הארבעה יהיו שונות לחלוטין, וכך גם המורשת הפילוסופית שישאירו אחריהם. בסופו של דבר, הגורל יביא את האחד אל ייאוש גמור והתאבדות בגבול צרפת־ספרד, את השני אל מעמד של פילוסוף חדשני ומוביל בבריטניה ובעולם כולו, את השלישי אל הימלטות לארצות־הברית מאימת הסערה הנאצית, ואת הרביעי – אל חיקה של אותה סערה נאצית עצמה. ההתמודדות האישית של כל אחד מהם עם המציאות במהלך העשור ההוא, הנושאים שעסקו בהם, השאלות הפילוסופיות שחקרו – כל אלה יעסיקו פילוסופים עוד הרבה מעבר לימי הקדרות שהתחילו להחשיך את אירופה עם סיומו של אותו עשור קסום.
וולפרם איילנברגר הוא פילוסוף ומחבר מצליח בעל מעמד בינלאומי. נוסף לעבודתו האקדמית ולתפקידו כעורך־מייסד של כתב־העת הגרמני מגזין לפילוסופיה, הוא מגיש תוכנית על פילוסופיה בערוץ הטלוויזיה השווייצרי SRF. ספרו זמן הקוסמים זכה להצלחה אדירה בגרמניה, איטליה וספרד, תורגם ליותר מ-20 שפות וזכה בפרס הצרפתי לספר הזר הטוב ביותר.