"אבל למה אימא לא באה לבקר אותי? אמרו שהיא לא מרגישה כל־כך טוב, אבל זו לא מחלה, אז מה זה? 'כשתגדלי תביני,' ככה אמרו לי.
ואם היא לא תבוא אף פעם? אולי היא כבר לא רוצה אותי?...ואולי היא עוד כועסת עליי שהוצאתי את הצימוקים מהעוגה שהכינה בשבת לאורחים?"
בשקט ובסערה, ברוך ובעוצמה, בקול ייחודי, מעודן ועשיר, מגולל הרומן בית, עץ, געגוע את סיפור חייה של חדווה, משנות החמישים של המאה שעברה, עד ימינו.
החל מילדותה במושבה כבת לאב שאיבד את הוריו בשואה, דרך המעבר בתחנות החיים: נישואין, הורות, שבר בזוגיות, וכלה בהתמודדות עם הגירת ילדיה הבוגרים לארצות אחרות.
במסעה הנפשי והגיאוגרפי מיטלטלת הגיבורה בין זיכרונות, אהבות, עימותים ונטישות, וחווה פגישות מפתיעות ברחבי הארץ והעולם, וכל זאת תוך התמודדות עם ה'קלקולים' בחייה.
בית, עץ, געגוע היא יצירה חשובה ובשלה, המפליאה למזג בתוכה צחוק ועצב, מציאות ודמיון, אכזריות וחמלה. זהו סיפור פרטי, אך מתוכו מפעפע וגולש סיפורו של דור וסיפורה של הישראליות כולה.
בית, עץ, געגוע הוא רומן הביכורים של דפנה חיימוביץ', ילידת רחובות. קדמו לו חמישה ספרי ילדים בשירה ובפרוזה. הראשון, ״לבדי ולא לבדי״, יצא לאור בהוצאת דביר ב־1984, והופץ בגני הילדים ובבתי הספר בהמלצת משרד החינוך. דפנה עסקה בהדרכת מורים ובהנחלת השפה העברית לעולים. בעלת תואר ראשון בתיאטרון מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני בספרות, מגמת כתיבה, מאוניברסיטת בן־גוריון.
לאורך השנים פירסמה סיפורים קצרים בכתבי עת ספרותיים.