כשראיתי את המילטון לראשונה, הוא היה עמוק בתוך השושבינה בחתונתה של אימא שלי. הוא היה קטלני. אכזרי. מעוות.
נמשכתי אליו כפי שאגרוף נמשך לזכוכית.
הקשר בינינו היה מלא כעס.
לא היה שום דבר טוב בגבר השבור הזה שגנב את ליבי וריסק אותו בשתי ידיו.
הוא היה כולו קצוות משוננים.
מגע אחד עלול היה להשמיד אותי. נשיקה אחת הייתה יכולה לשים סוף למשפחה הקטנה והמאושרת שלנו.
כשאימא שלי התחתנה עם ג’וזף ביורגרד, בנו של מושל קונטיקט, לא דמיינתי שאתאהב באחיו הצעיר של אבי החורג.
לא דמיינתי שאחשוף את האמת המכוערת על מורשת הדמים של משפחתו.
המילטון נמלט כששמו נושא את צלקותיו ואת תדמיתו הידועה לשמצה.
ועכשיו? גם אני רוצה לברוח.
כנראה שהשערורייה סביב היחסים בינינו היא אחת מהבעיות הפחות רציניות של משפחתנו.
המילטון שבר אותי. בגד בי. גרם לי להתאהב בשקר.
המילטון הוא הדרך היחידה שלי לשרוד.
כשכסף ישן, כוח וסודות מהעבר מתמזגים עם אהבה אסורה מתגלה מורשת מעוותת במיוחד