“את הספר הזה התחלתי לקרוא במקביל לתקופה אישית לא פשוטה שחוויתי, בה נדמה שהקשר הזוגי הארוך שלי ושל סקאוט עולה על שרטון. באותה תקופה, ממש כמו נורה גיבורת הספר הזה, הרגשתי מיואש מהחיים. התחלתי לחוש כל מני חרטות, ושאולי היכנשהו באמת יכולים להיות אינסוף יקומים מקבילים, כמו בספר - חיים שלמים שיכולתי לחוות, אם הייתי בוחר בחירות אחרות בחיים. אפילו כל בחירה קטנה שבקטנות, יכולה להפוך את הצורה שבה החיים שלי ייראו ויתפתחו, ב-180 מעלות.

אז נורה שלנו מיואשת מהחיים. היא מתחרטת על הרבה דברים עליהם ויתרה בחיים: על נישואיה לדן, על החברות בלהקה של אחיה, על האפשרות לפתח קריירה של שחיינית מקצועית, על האפשרות להיות חוקרת בקוטב, על הרצון לטפל בבעלי חיים ועוד ים אינסופי של חרטות.
היא מחליטה שהיא רוצה למות (בתקווה שגם על זה היא לא תתחרט...), אבל רגע לפני שהיא נפרדת מהחיים, נגלה אליה מקום שנקרא "ספריית חצות". נורה פוגשת שם את הספרנית של בית הספר שבו למדה, אשר נותנת לה באמצעות אותה ספריית חצות, אפשרות לחוות חיים אחרים. האפשרות לקחת את אותם חרטות, הכתובים בספרי החרטות השונים המפוזרים ברחבי הספרייה (לכל ספר חרטה שונה), ולצלול את תוך חיים אחרים שיכלה לחיות אילו רק הייתה בוחרת את הבחירה הזו.
נורה מגלה שזה לא פשוט. היא מבינה שאולי זכתה לחוות משהו שוויתרה עליו, אבל לצד זה היא מאבדת משהו אחר, משהו שהיה קיים בחייה המבאסים המקוריים טרם הכירה את ספריית חצות. למשל, באחד מהקטעים היא נכנסת לחיים בהם היא נוסעת עם חברתה הטובה איזי לאוסטרליה כדי לראות לוויתנים. אה מה מה - מסתבר שהיא אמנם גרה באוסטרליה קרוב לים כפי שרצתה וחלמה, ויש גם לוויתנים, אבל בחיים האלה היא גם מתגוררת עם שותפה שהיא איננה מכירה, ואילו איזי חברתה הטובה ומי שהייתה אמורה להיות שותפתה לדירה, נהרגה בתאונת דרכים.
העולם מסובך? ובכן, זה לא רק עולם אחד מסובך - זה אינספור עולמות מסובכים!

נורה מוצאת את עצמה לאורך כל הספר, נכנסת לעולם שבתוך ספר החרטות, יוצאת ממנו, נכנסת לעולם של ספר חרטות אחר, יוצאת ממנו שוב, וכך הלאה... האם נורה תמצא חיים שאותם תרצה להמשיך לחוות לנצח, מבלי שתשתוקק לעבור פתאום לחיים אחרים? האם היא תמצא את החיים שיעשו אותה מאושרת ומסופקת? נשאר רק לקרוא כדי לגלות את התשובה.
בניגוד ל"חיים ועוד חיים", שהרעיון הכללי קצת דומה בשני הספרים, כאן החזרתיות לא הפריעה לי. הספר קולח יותר, פחות גורם לכאב ראש. הוא פילוסופי, מעורר מחשבה, רצוף בציטוטים יפים שרק בגלל שאין לי כוח לצטט הם לא מופיעים כאן, ונורה מעוררת לא מעט סימפטיה. יש כאן מסר שאומר לנו להעריך את החיים שלנו כפי שהם למרות הקושי ולהגיד תודה על מה שיש במקום לחשוב רק על מה שאין. הסוף שלו מקסים, וגם השורה החותמת את הספר מקסימה, ובאופן כללי הרגשתי שהוא מתאים מאוד לצאת גם בתור סרט בקולנוע, הצלחתי לדמיין בקלות איך הוא בתור סרט, במובן הטוב של המילה. בקיצור, ספר מומלץ!


נ.ב - במחשבה שנייה, אחרי סיום הקריאה בספר, הבנתי שאולי האפשרות הכי טובה היא להישאר בחיים העכשוויים שלי, ופשוט לנסות לעבוד על הקשר עם סקאוט כך שיישארו בו רק הדברים הטובים בעיקר, וגם על שאר הדברים. בשביל מה לי חיים אחרים, אם אפשר לעבוד על החיים העכשווים שלי?
אז תודה לך, סקאוט, שאת נמצאת בחיי. לא הכל פרפרים ולא הכל וורוד, וזה גם מה שמאט הייג אומר בספר, אבל אני מעריך את זה שאת בחיים שלי, למרות הכל, ובאמת שאין עוד אחת כמוך.


***אני מקדיש את הסקירה לסקאוט, שאמנם לא הביאה לי את הספר, אבל מי יודע, אולי היא הייתה מביאה לי אותו בחיים אחרים?”

“שמות שונים לספר "ספריית חצות" ביקומים מקבילים:
"מה אם הייתי עושה את זה אחרת?"
"דיכאון זה לא בחירה אבל המחבר לא יודע זאת"
"אני משמעותי יותר ממה שאני מאמין"
"הפרקים קצרים אבל לא נורא"
"החיים קצרים מדי כדי להתחרט"
"לקרוא ספר ולהרגיש באינסטגרם"

בגרסה אחת של החיים שלי אני אוהבת את הספר הזה וממליצה עליו. בגרסה אחרת שלהם אני בכלל לא סיימתי את הספר. בגרסה הנוכחית, אני לא מצליחה להחליט מה אני חושבת עליו. נורה סיד היא גיבורת הסיפור. היא נמצאת במקום לא טוב בחיים שלה ובעקבות מעשה אובדני היא מגיעה לספריית חצות - ממד שנמצא בין חיים ומוות. בספרייה קיימים ספרים המכילים חיים אלטרנטיביים של נורה, חיים שהייתה יכולה לחיות אם הייתה עושה בחירות אחרות בעברה. נורה יוצאת למסע מתקן של החרטות שלה ובודקת דרכים נוספות שיכלו להיות חייה.

היפה:
הספר מספק נקודות מעניינות למחשבה על החיים, על הבחירות שלנו, על האנשים שמקיפים אותנו ועל הערך שלנו בסביבה שבה אנחנו מתקיימים. נהניתי לחקור עם נורה את האופציות השונות של מסלולי חייה והייתי סקרנית לגבי מה תהיה הבחירה הסופית שלה. הרגשתי הזדהות עם הדעות והרצונות שלה ורציתי בטובתה. הכתיבה הייתה נעימה וזורמת.

המכוער - מכיל ספוילרים:
אני חושבת שהדרך בה המחבר "התמודד" עם נושא הדיכאון בספר היה קצת לוקה בחסר. היה אפשר לחשוב שנורה חלתה בשפעת ולא סבלה מדיכאון. לצערנו, ישנם דברים שלא תלויים בהחלטות שלנו. היו הרבה סיסמאות בספר שדי אהבתי כמו "צריך לחיות כדי לחוות" אבל לקראת הסוף הרגשתי שהמחבר עשה העתק הדבק מאיזה פוסט דביק ברשת. כוח העל של סופרים טובים הוא להביא את הדמויות לתהליך של שינוי משמעותי, ו"בספריית חצות" הרגשתי שהעומק הזה לא היה קיים וכל מה שהתחרש היה צירוף מקרים או מזל. באמצע הסיפור נורה פוגשת במישהו שגם נמצא בין חיים ומוות ובודק אפשרויות שונות של החיים שלו - וזה סיקרן אותי ממש! אבל הסופר לא נגע בנושא הזה יותר מדי וסיים איתו די מהר, וחבל.

לסיכום:
אני ממליצה על ספר. זה ספר מסקרן ומהנה, הוא מעביר את הזמן בטוב ומעלה שאלות מעניינות לגבי החרטות שלנו. הייתי מוסיפה שצריך להגיע אליו בלי ציפיות לתשובות על שאלות החיים, ובעיקר לקחת אותו בקלילות ופשוט ליהנות.”

“הספר מתמקד בנורה, שנמצאת ברגע הכי נמוך בחיים שלה ומגיעה למקום מסתורי שנקרא “ספריית חצות”. כל ספר על המדף הוא בעצם גרסה אחרת של חייה - מה היה קורה אילו הייתה בוחרת ללמוד משהו אחר, לעבור לעיר אחרת, להישאר עם חברים מסוימים או לוותר על חלום ישן.
הכתיבה קלה ממש, והספר מתקדם בקצב מצוין. לא הרגשתי חיבור רגשי עמוק במיוחד, אבל כן נהניתי מהמסע, מהרעיון, ומהשילוב בין פילוסופיה קלילה לבין סיפור שנקרא במהירות.
חוויה טובה אבל לא משנה חיים. 4.2/5”

“ספר מעולה!!
הרעיון הוא פילוסופי על מהות החיים, הדרך היא פרוזה, על בדיקת מציאות חלופית, והתוצאה מרתקת.
נורה סיד, גיבורת הספר, בת 35, רווקה דיכאונית שמרגישה שאין תכלית לחייה, וכל מה שהיא עושה מתחרבש, ואפילו החתול שלה מת.
אחרי שהיא מפוטרת מעבודתה בחנות לכלי נגינה, היא מחליטה לסיים את חייה.
במקום לנתק את חוט החיים, היא מגיעה למקום שנקרא ספריית חצות ובו היא יכולה לבחור מציאויות חלופיות לחייה, כדי לבחון החלטות שגויות שעשתה, לטענתה.
למשל מציאות שבה אמרה "כן" להצעת הנישואים, או מציאות שבה נסעה לבקר את חברתה באוסטרליה, או מציאות שבה הפכה לחוקרת או לזמרת בלהקה שהצליחה ואפילו אמא לילדה מתוקה. בכל חלופה מתחבאת תובנה בנוגע למשמעות החיים, והבחירה בחלופה הנבחרת נעשית מאוד מעניינת ככל שמתקדמים בספר.
פילוסופית החיים מוגשת טיפין טיפין בין השורות ולא באופן דידקטי לקורא, ולמרות שאני כבר יודעת איך הסיפור מסתיים, ממש מתחשק לי לקרוא אותו שוב.
אל תוותרו עליו, והלוואי שתמצאו את גרסת החיים הטובה ביותר עבורכם.”