“#

הסיפור אינו מתרחש בצרפת – טעיתי לחשוב ששם הוא מתרחש, בגלל השם. הסיפור מתרחש למעשה בדבלין בשנות השמונים של המאה הקודמת.

סאני הוא נער בן 16 שחי בבית דל שחוץ מעוני מחפיר ועלוב שולטת בו הבורות. אביו הוא סוג של שיפוצניק לעת מצוא, שהכספים אותם הוא מרוויח זולגים להימורים. אמו שוטמת את בעלה, מדברת אליו דרך אחרים (,"תגיד לאבא שלך שהארוחה שלו מוכנה"...) יש לו כמה אחים בוגרים ממנו , הנותרים אלמונים לקורא ומהווים יישות התופסת את חדר הרחצה היחיד בשעות הבוקר. הם משתפים פעולה במשטמת האם. סאני עובד אחר הצהריים אצל הקצב המקומי – מטאטא את הנסורת ספוגת הדם מהרצפה, מבריק את חלונות התצוגה – מרוויח פרוטות שהוא מנסה לחסוך ופעם יאפשרו לו לברוח מהמקום הזה. הוא אינו סולד מגניבות קטנות כדי להשלים הכנסה. שום דבר מחוץ לשכונה בה הוא גר ולנורמות המקובלות בה אינו מוכר לו. יום אחד הוא עוזר לאביו לתקן איזו גדר בחלק העשיר העיר, שלא היה בו מעולם, רואה בית שנראה לו עשיר ומפואר, ואישה שאינה דומה לשום אישה שראה אי פעם.

הסיפור אינו חדש. כבר קראנו לא פעם סיפורים כאלה. הוא כתוב בגוף שני – לקח לי כמה רגעים להתרגל לשיטה הבלתי מקובלת של כתיבה. הסיפור מסופר דרך עיניו של סאני – רק מה שהוא רואה וחושב יראה הקורא ויחשוב. יחודו של הסיפור אינו במקוריותו, אלא בכנות העצומה והחשופה שלו, שיכולה לנבוע, כך חשבתי, רק מהיכרות אישית את המסופר בו ומנכונות לכתוב אמת לאמיתה, ללא שמץ זיוף, שאיפשרה לקוראת לחיות בתוך סאני. צריך לומר ש"לחיות בתוך סאני" אינו תמיד נעים וחביב וחלק מהתיאורים בספר הם אותנטיים עד (כמעט) גועל.

לא מצאתי פרטים על הסופר פרט לעובדה שהיום הוא מתגורר בגלזגו לא בדבלין. כלומר, הוא הצליח לברוח. וחשבתי שהספר מיוחד במינו בזכות צלילותו וחוסר הזיוף שבו וגם בזכות העובדה שאין בו מילה מיותרת או חסרה.”